Page 39 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 39
מסע חיי | 39
כשקיבלתי מכות ,הייתי עושה את אותן "ההצגות" ,צעקתי ,בכיתי בכל רם וללא
הפסקה ,מי אם לא אימא הייתה מצילה אותי ,אימא הייתה אישה טובה ורחמניה
תמיד דאגה לנו ,התעניינה וידעה היכן כל ילד ,תמיד הצילה אותי מידיו של אבא
הוא היה מאוד רגזן וקפדן בחינוך הילדים ,אבל אוהב בקנאות את כל המשפחה.
כל חייהם ...הייתה החנות שעבדו בה ללא הפסקה ומנוחה.
כיום שאני אבא ,יכול להבין את אבא שלי באיזו
סיטואציה של חיים קשים היה בתקופה זו ,לא
מבחינה כלכלית ,אלא בדאגות לכל ילד ,השלטון
הצרפתי בשנים ,56-54הפחד היה עצמאות לערבים
התוניסאים.
לאבא היו שתי חנויות אחת לכלי בית ומטבח (חצה
את הסלון הגדול בביתנו ויצר עוד חנות) ,אחיותיי
הגדולות עבדו בה .חנות שניה בצפון העיר,
לחומרי בניין וזגגות ,החנות בה עבדו ,אבא ואחי
הבכור -סובר .ללא הפסקה ומנוחה.
אחותי ויויאן ז"ל בפתח
החנות השני בבית
אבא היה נוסע פעמיים בחודש להזמין סחורה אצל סיטונאי יהודי בתוניס בשם
אשכנזי .הסחורה הייתה מגיעה לחנות של אבא ארוזה בתוך ארגז מעץ.
בתור ילד חיכיתי כל פעם ליד המדרכה עם אימא שאבא ירד מהאוטובוס ויותר
מכל חיכיתי לקופסת הקרטון שהביא איתו ,מארז מלא עוגות ועוגיות ,כמו
ה'-מילפיי' ועוגות קצפת מכל הסוגים ,אבא באמת אהב לפנק אותנו .באותו ערב
היינו אוכלים בפינת האוכל הענקית ובסוף הארוחה אוכלים את כל העוגות.
בגיל שש עד עשר ,הייתי ילד מאוד יפה עם בלורית ועיניים כחולות (כל אחיי
ואחיותיי יפים ,לכולם עיניים יפות וכחולות).
