Page 95 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 95
מסע חיי | 95
מיכל הדלק באוטובוס מתוצרת ליילנד ,היו מצוידים בתיבות הילוכים ידניות .דגמים
אלה ,אשר צוידו בתיבת הילוכים חצי אוטומטית ,ללא דוושת מצמד ,ומונעים במנועי
דיזל שמוקמו במרכז האוטובוס ,היו פשוטים לתחזוקה וקלים לנהיגה ,עבירים בדרכי
עפר ובעלי יכולת הסעת נוסעים גדולה.
הגעתי לתחנת הדלק באל עריש .אני מוציא את צינור התדלוק ,פותח מכסה ...ומכניס
אותו למיכל השמן (שני המכסים היו צמודים) ,תוך דקה של מילוי ,כל הסולר יצא
ונשפך על הארץ ,בהתחלה לא הבנתי מה קרה? אבל מיד הבנתי את גודל הטעות
שלי .למזלי ליד אל עריש היה מוסך גדול של חיל החימוש ,בנוסף ג'יפ צבאי נכנס
לתדלוק… בתוך הרכב אני מבחין בשני חברים ותיקים ומבוגרים ממני מסניף אשקלון
האחד הוא טביב אהרון והשני אליעזר בן אור בשירות מילואים.
שמחתי שהם לידי ומנסים לעזור לי ,היה צריך לרוקן את מיכל השמן והסולר ,למלא
בחזרה כמות שמן ,להוציא מהמנוע אוויר ,...חברי שהיו ותיקים ממני באגד ,לא ידעו
איך מוציאים אוויר ,הציעו לי שיסעו לחיל החימוש כ 3-ק"מ ויקפיצו מישהו שיודע
לתקן ,היה כבר חושך ,חבריי חזרו לאחר רבע שעה.
ואמרו לי" :מפקד המחנה רשם לפניו ובבוקר מוקדם ישלח מוסכניק".
ריחמתי על חברתי ורדה ,נשארנו כל הלילה באוטובוס כשמסבבינו כלי רכב נכנסים
ויוצאים ,חיילים מחפשים דלק .בבוקר בשעה שמונה וחצי ,מגיע איש מוסך פותח
בזריזות את מכסה המנוע וניגש להוציא אוויר מהמנוע ,לאחר שסיים נסענו
חזרה לאשקלון.
אני נשארתי רווק לבד בבית( ,אוכל במסעדה של אגד) למזלי ...הכרתי את
חברתי ורדה דה לוי (אשתי לעתיד) ,הוריה הסכימו לקבל אותי בביתם ואף
לישון בו .אחיה יוסי לא היה בבית הוא למד בפנימייה של חיל הים .לאחר
שעזבתי את העבודה בחברת השמירה ,התקבלתי אחרי שבועיים לעבודה בתור
שכיר באגד -חלום !!
החלום שלי התגשם ,בשנת 1968בחודש דצמבר החלטנו ורדה ואני להתחתן.
מזל טוב!!
