Page 198 - ספר_עסק שחור
P. 198
ג'ימבו ג'יי
למצב הבטחוני בעוטף עזה (הברון מתגורר בקיבוץ דורות שסמוך ועדיין כתבת שבאזור הזה יש
לשדרות) ,ל"נשיאים שיאנסו" ,לפרשת ילדי תימן החטופים ועוד. גם הרבה שלווה
"ממש חשוב לי להגיד את מה שיש לי להגיד ,ואת זה אני לא יכול
לשנות בשביל שאנשים ירקדו ,לא הייתה לי אפשרות לשיר בווייב אין פחד שהמסר יילך לאיבוד
שמח 'חקלאים מחכים לגשם אבל מטפטפות רקטות' ב'עזבנו את בתוך המוזיקה ה"כיפית"?
לא היה חסר לך לעשות גם
תל אביב' למשל -זה היה טו מאץ' לעשות מזה מסיבה". משהו אישי יותר באלבום?
בשבילי זה אזור עם שקט ומרחבים ,אבל פסטיבל הכלניות השנתי
ואיפה אתה רואה את עצמך
פחות מעניין את התקשורת משלושה מבצעים צבאיים שהיו שם בעוד שנה מהיום?
והייצוג הזה חוטא למציאות בעיני .אני לא שם כדי לגדל את הילדים
שלי בצל איום טילים.
זאת שאלה גדולה .כשהדג נחש שרים 'וזה לא מזיז לאף אחד
ת'תחת' -כמה אנשים הזיזו לזה את התחת וכמה אנשים אמרו
'אשכרה'? הגישה שלי דומה לשלהם -כששירי מחאה מוטחים בי
בפרצוף אני מרגיש שיכולתי לקרוא טור דעה בעיתון במקום.
לא התחשק לי להחשף יותר ,אבל זה לא שאמרתי 'הפעם אני
לא נחשף' ,פשוט יש משהו מתבונן בטקסטים שלי .אני בטוח
שיותר קל לכפות עליהם סיפורים אחרים ,מאשר שיר שאומר
בפרצוף 'עזבת אותי ואני עצוב' .כשאני כותב 'תזכרי איפה היית
בפעם הראשונה ששמעת את הלהיט' ,יש מי שיתמקד בגימיק
שקיים בשיר ,אבל אני חשבתי שהעליתי שאלה על פמיניזם בזיכרון
הקולקטיבי -למה אנחנו זוכרים כל כך הרבה גברים ,אבל אני לא
זוכר שעדה יונת זכתה בפרס נובל וחושב שהיא זכתה באירוויזיון
במקום? זה מדבר גם על המקום של המדעים בארץ -מה אנחנו
זוכרים ,מי זכה בנובל או כמה אירווזיונים לקחנו? מה יותר חשוב?.
חוזר לעניינים עם 'ויקטור ג'קסון' כשמקביל הסוסים שנקראים
'ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא' דוהרים והופכים להיות חלק קבוע מהחיים
שלי .אני לא רואה את עצמי נכנס לתקופת עבודה על אלבום השני,
השירים צריכים פשוט ליפול עליי .כרגע אני בשלב של להגשים את
החלום של הילד בן ה 16-שהייתי.
198
