Page 55 - Step and repeat document 1
P. 55

‫סוד אכזר‬

‫"אל תנסה‪ ,‬גוטמן‪ .‬תבצע! כבר ביזבזת מספיק זמן‪ ".‬הרב דיבר‬
                 ‫בטון קשוח‪" ,‬אני מצפה לתוצאות חיוביות בהקדם‪".‬‬

‫גוטמן הגיע לכלא רמלה בלבוש אזרחי ללא הודעה מוקדמת‪ ,‬וביקש‬
‫להיפגש בארבע עיניים עם האסיר הביטחוני גרשון לורנס‪ .‬מפקד‬
‫הכלא הציע להעמיד לרשותו את משרדו‪ ,‬אבל הוא העדיף את החדר‬
‫שבו מקיימים עורכי הדין את הפגישות עם לקוחותיהם האסירים‪.‬‬

                                       ‫"שום פיקוח או האזנה‪ ",‬דרש‪.‬‬
                ‫"אנחנו לא מאזינים אף פעם‪ ",‬מחה מפקד הכלא‪.‬‬
‫"רק רציתי להיות בטוח‪ ",‬הצטדק גוטמן‪" ,‬ואל תעדכנו אותו מי אני‪".‬‬

                           ‫מפקד הכלא מיהר למלא את מבוקשו‪.‬‬

‫גוטמן התיישב מאחורי שולחן משרדי‪ ,‬שיחרר את עניבתו השחורה‪,‬‬
‫הוציא צרור ניירות מתיקו והניח אותו לפניו‪ .‬לאחר המתנה קצרה‬
‫נפתחה דלת הפלדה של החדר האטום‪ ,‬ולורנס‪ ,‬במדי אסיר כתומים‪,‬‬
‫נכנס לחדר‪ ,‬כבול בידיו‪ .‬פניו הנפולות היו עטורות זקן פרא בהיר‪.‬‬
‫כיפה סרוגה גדולה מהמקובל רבצה על ראשו המגולח‪ .‬משני צדי‬
‫הכותונת השתלשלו ציציות‪ .‬הסוהר שליווה אותו פתח את האזיקים‪,‬‬
‫ביקש מגוטמן ללחוץ על הלחצן הצמוד לשולחן כשהפגישה תסתיים‬
‫או אם יזדקק למשהו‪ ,‬ויצא מהחדר‪ .‬לורנס נשאר לעמוד‪ ,‬בוחן‬

                                      ‫בחשדנות את הזר היושב מולו‪.‬‬
                        ‫"שב בבקשה‪ ",‬אמר לו גוטמן בטון אדיב‪.‬‬

                               ‫לורנס התיישב נבוך בקצה הכיסא‪.‬‬
‫"אני עורך דין‪ ",‬הציג עצמו גוטמן בלי לנקוב בשמו‪" ,‬הגיעה אלי‬

                    ‫פנייה לטפל בהעברתך לבית חולים לחולי נפש‪".‬‬
‫פרץ של זעם שטף את לורנס‪ .‬הוא זקף את קומתו‪ ,‬הישיר מבטו‬
‫אל גוטמן וסינן‪ .I am not crazy!" ,‬אני לא מתחרט על שום דבר‪".‬‬
‫הוא הרים את קולו‪" ,‬להפך‪ ,‬אני גאה מאוד במה שעשיתי‪ .‬זאת חוצפה‬

                                           ‫לקבוע שאני חולה נפש!"‬

                                ‫‪55‬‬
   50   51   52   53   54   55   56   57   58   59   60