Page 60 - alef
P. 60

‫פרק ג | ענתי הגרן‬                                                                             ‫‪46‬‬

 ‫ירושלי ‪ ,‬והתמ רו כליל להקל מעליו כל עול וטרדה‪ .‬יפר הגה"צ רבי חיי‬
‫ברי מזכרונו שרבי לייב היה מגיע מדי יו ביומו לישיבת "ע חיי "‪ ,‬והיה‬
 ‫מביא לרבינו בעצמו את ארוחת הצהרי ‪ ,‬כדי שלא יופרע משקידתו ויוכל תיכ‬

 ‫ומיד לחזור לתלמודו‪ .‬ו יפר רבי חיי שהוא וחבריו היו עומדי ומביטי‬
                    ‫מהצד‪ ,‬באיזו אהבת תורה היה רבי לייב מתייח לחתנו‪.‬‬

‫כאמור רבי לייב שיכ את רבינו בביתו וה נטלו א חלק פעיל בחינו וגידול‬
‫בניו ובנותיו‪ .‬ב רבינו הבכור הגאו רבי שמואל היה מ פר מזכרונו אי ה בתא‬
‫היתה מנדנדת את ערי ת אחיו רבי אברה דב )גאב"ד טבריה( והיתה שרה‬
‫לו‪ :‬אבריימלה ועט לערנע תורה‪ ,‬תורה איז די בע טע חורה )אברה ילמד‬
‫תורה‪ ,‬תורה היא ה חורה הכי טובה( כ החדירה בה אהבת תורה מגיל ר ‪42.‬‬
‫עד כמה היתה אהבת התורה שלה זכה וברה‪ ,‬היה רבינו מ פר שכאשר‬
‫הציעו לו את משרת כהונת ראשות ישיבת "קול תורה"‪ ,‬אמרו לו חמיו וחמותו‪,‬‬
‫בשביל מה אתה צרי את זה? א כדי להתפרנ ‪ ,‬נמלא אנחנו את ח רונ ‪,‬‬
‫שתוכל רק לשבת ללמוד‪ .‬רבי לייב ורעייתו לא חשבו לרגע על הכבוד והתהילה‬
‫שיהיו מנת חלק מכ שחתנ הצעיר יתמנה לראש ישיבה‪ ,‬ה רצו רק שישב‬
 ‫וילמד ויגדל בתורה‪ ,‬ורק כששמעו ממנו שתקוותו שכאשר יזכה להיות מרבי‬
‫תורה‪ ,‬יתרו הדבר לעלייתו השתכנעו לה כי לכ ‪ .‬לימי כשהנהלת הישיבה‬
‫הציעה לרבינו לבא ולהתגורר בבית וג התנגד לכ רבי לייב בנחרצות‪ ,‬וטע ‪:‬‬

                                  ‫לא מטלטלי פר תורה ממקו למקו ‪.‬‬

                                                  ‫הכפב הטות‬

‫רבינו הפליג תמיד בחובת הכרת הטוב שהיתה לו לחמיו וחמותו שהקדישו‬
 ‫את כל חייה ‪ ,‬אונ ומרצ להצלחתו‪ ,‬יפר בנו הגאו רבי מרדכי אויערב‬
 ‫רב קהילת אביר יעקב בת"א‪ :‬גדלנו בבית ה בא וה בתא במש עשרות שני‬
‫ולמרות שבאופ טבעי יש לשני אנשי דעות שונות על דר הנהגת הבית‪,‬‬
‫על ההתייח ות לילדי ולכל נושא‪ ,‬מה עוד שאבא היה אד שהיתה לו דעה‬
‫מוצקה בכל עני ‪ ,‬אי צרי לעשות ואי לא לעשות‪ ,‬למרות זאת מעול ‪ ,‬אבל‬
‫מעול ‪ ,‬לא שמענו הערה מאבא על האופ בו ניהל בא את השולח ‪ ,‬היות‬
‫שה העריכו אחד את השני‪ .‬כילדי חשבנו שככה זה בכל בית בישראל‪ ,‬רק‬

                            ‫כשגדלנו הבנו פתאו באיזה מצב מיוחד גדלנו‪.‬‬

                                                              ‫‪ .42‬קול התורה גליו ע"ג עמ' קכט‪.‬‬
   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64   65