Page 130 - 05
P. 130
מברטנורא Èנ Äזיר ד -ה רבי עובדיה
דאמר הריני נזיר שלשים יום ,הכל מודים דל' יום שלמים בעינן ,ולא אמרינן בהא מקצת היום ככולו .ור"א דסבירא ליה שהנטמא ביום מלאת
ממש סותר שלשים בלבד ואינו סותר הכל ,יליף לה מקרא דכתיב )במדבר ו'( וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ,נטמא ביום מלאת תן לו תורת
הנזיר ,כלומר סתם נזירות שלשים יום ,הכא שאמר הריני נזיר ל' יום ונטמא ביום ל' שהוא יום מלאת ,לכי סתר כל השלשים ,סתר את הכל.
ורבנן נמי דפליגי עליה דר"א ואמרי שהנטמא ביום מלאת סותר את הכל ואפילו מנה כמה ימים ,הכא כי אמר הריני נזיר ל' יום ונטמא ביום
מלאת לכי נמי סתר ל' סתר את הכל ,הלכך בין לר"א בין לרבנן סתר את הכל .ובכל הא דאפליגו ר"א וחכמים הלכה כחכמים :ד הריני נזיר
מאה יום נטמא יום מאה סתר את הכל .רבנן לטעמייהו דאמרי נטמא יום מלאת כאילו נטמא בתוך זמנו וסותר את הכל :ר"א אומר לא סתר
אלא ל' .דסבירא ליה נטמא ביום מלאת אינו סותר אלא שלשים :נטמא יום מאה ואחד .לרבנן סותר שלשים ,דגזרו יום מאה ואחד שהוא יום
תגלחת אטו יום מאה .ומ"מ לא החמירו עליו לעשותו כיום מאה שהוא יום מלאת שהוא סותר הכל ,וגזרו שיסתור סתם נזירות שהוא שלשים
יום בלבד :ור"א אומר אינו סותר אלא שבעה .ואזדא לטעמיה דאפילו ביום שלשים לא גזר באומר הריני נזיר סתם :ה ואינו מביא קרבן
טומאה .דכי כתיב קרבן טומאה ,בנזיר טהור שנטמא הוא דכתיב .ומ"מ אם התרו בו חייב מלקות :יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן
טומאה .הא מתניתין מפרשא בגמרא הכי ,יצא מבית הקברות והזה שלישי ושביעי וטבל וטהר מטומאתו והתחיל למנות ימי נזירותו ,אע"פ
שחזר ונכנס אח"כ לבית הקברות ,עולין לו מן המנין אלו הימים שמנה אחר שטהר ,הואיל והפסיקה טהרה בין הימים הראשונים שנזר והוא
בבית הקברות ובין אלו הימים האחרונים .ואע"פ שחזר ונכנס לבית הקברות ,טומאת בית הקברות אינה סותרת מנין הימים שנמנו בטהרה,
שאין סותר בנזיר אלא י"ב טומאות האמורות בו .והאי דקאמר תו ומביא קרבן טומאה ,ה"ק אם נטמא שוב באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח,
מביא קרבן טומאה וסותר :רבי אליעזר אומר לא בו ביום .כלומר אם בו ביום שטבל וטהר בו ביום נטמא באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח,
אינו סותר אותו היום ,דכתיב והימים הראשונים יפלו ,אין הטומאה סותרת עד שיהיו לו ב' ימים של נזירות מנויין .וה"ה בנזיר בעלמא שנטמא
ביום ראשון של מנין נזירותו ,שאין הטומאה סותרת אותו היום ,אלא משלים עליו מנין ימי נזירותו .והלכה כרבי אליעזר :ו והשלים את נזירותו
ואח"כ בא לארץ .שאין נזירות נוהגת אלא בארץ ,משום טומאת ארץ העמים .ומי שנדר נזירות בחוצה לארץ מחייבין אותו לעלות לארץ ישראל
ולהיות נוהג שם נזירותו :נזיר בתחלה .צריך לנהוג בארץ ישראל כמנין הימים שנדר בנזירות ,והימים שנהג בנזירות בחוצה לארץ כאילו לא נהג
בהם נזירות כלל :אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה .רבי יהודה סבירא ליה כר"א דאמר לעיל בפרקין הנטמא ביום מלאת
אינו סותר אלא שלשים יום ,ומשום הכי קאמר דהילני המלכה שנטמאה בסוף ארבע עשרה שנה שהיה ביום מלאת לא סתרה הכל ולא הוצרכה
למנות עוד שבע שנים אחרות אלא ל' יום בלבד .ולפי שלא היתה שנה שלימה לא מנאה בחשבון והרי הוא כאילו אמר לא היתה נזירה אלא
י"ד שנה ושלשים יום :ז אלו מעידים שנדר שתים .שתי נזיריות :ואלו מעידים שנדר חמש .באותה שעה שאתם אומרים שנדר שתים ,אנו
מעידים שנדר חמש נזירות .והוא אומר שלא נדר כלל :בית שמאי אומרים נחלקה העדות .הואיל ומכחישות זו את זו נתבטלו דבריהם ואין
כאן עדות כלל :ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים .ויהא נזיר שתים:
פרק ד א מי שאמר הריני נזיר .כולם נזירים .והוא שהתפיס כל אחד מהן בתוך דברי חבירו בכדי שאלת שלום תלמיד לרב ,שהוא כדי
שיאמר שלום עליך רבי :פי כפיו כו' .והוא שיאמר פי כפיו מיין ושערי כשערו מלהגזז :ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר.
שכבר קיים נדרה כשאמר ואני .ואם אשה נדרה בנזיר ושמע אחר ואמר ואני ,ואח"כ הפר לה בעלה ,אינו מופר לזה שאמר ואני ,שאין הבעל
עוקר הנדר מעיקרו כמו החכם :ב הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה .ודוקא כי אמר לה בלשון שאלה ,כלומר ואת מה תאמרי
תיהוי נזירה כמוני אם לאו ,אז יכול להפר .אבל אם אמר הריני נזיר ואת ,בניחותא ,וענתה אמן ,אינו יכול להפר שהרי קיים לה :ג והיתה
שותה יין ומיטמאה למתים .ואחר כך הפר לה בעלה :הרי זו סופגת את הארבעים .על שעברה קודם הפרה :תספוג מכת מרדות .מדברי
סופרים .ומכות מרדות האמורה בכל מקום ,כפי מראה עיני הדיין וכפי צורך השעה .ודוקא בעבירה שכבר נעשתה ,אבל גבי מצות עשה כגון
עשה סוכה ואינו עושה ,טול לולב ואינו נוטל ,מכין אותו עד שיעשה או עד שתצא נפשו :ד ואם שלה .כגון שנתן לה אחר במתנה ע"מ שאין
לבעלה רשות בהן .דנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל כולן משועבדים לבעלה :חטאת תמות .ממתינין לה עד שתמות :ונאכלין ליום אחד .כשלמי
נזיר שאין נאכלים אלא ליום ולילה :ואין טעונין לחם .שכל שלמי נזיר טעונים לחם ,וזו הואיל והפר לה בעלה אין שלמים הללו טעונין לחם:
היו לה מעות סתומים .שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר ,ולא פירשה אלו הם לחטאת ואלו הם לעולה ואלו הם לשלמים :יפלו לנדבה .לתיבות
שבמקדש שמשליכים בהם שאר מעות נדבה וקונים מהן קרבנות שכולן עולות :לא נהנין ולא מועלין .לכתחילה אסור ליהנות בהן ,ואם נהנה
אינו חייב להביא קרבן מעילה האמור בכל מי שנהנה מן ההקדש :ה נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר .דלאחר שנזרק הדם היא
יכולה לשתות יין וליטמא למתים ,ואין כאן יותר נדר של ענוי נפש :רבי עקיבא אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר.
משום הפסד קדשים :תגלחת טומאה יפר .שצריכים לחזור ולמנות נזירות טהרה ,ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת ,כלומר מעונה ומנועה
משתיית יין :אף בתגלחת הטהרה יפר .כדי שלא תצטרך להתנוול בגילוח ,דגילוח באשה ניוול הוא .ותנא קמא סבר אין הגלוח ניוול שהרי
יכולה לעשות פאה נכרית .ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי :ו האיש מדיר את בנו בנזיר .כשהוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה
בן י"ג שנה ויום אחד ,וכל דין נזירות עליו ואביו מביא קרבנותיו ,ואם נטמא מביא קרבן טומאה .והאי מדירו ,שאומר לו תהא נזיר או הרי בני
פלוני נזיר ,והוא שלא ימחה לא הבן ולא הקרובים .ודבר זה הלכה מפי הקבלה :כיצד גלח או שגלחוהו קרובים .כיצד יעשה האב בקרבנות
בזמן שגלח הבן ולא קבל הנזירות או שגלחוהו קרובים ,או מיחה או שמיחוהו קרובים דבטל הנזירות .ודוקא כשמיחה הוא או מיחו הקרובים
מיד .אבל אם התחיל לנהוג נזירות או שקיבל עליו הנזירות ,תו לא מצי לממחי לא הוא ולא קרובים :ז האיש מגלח על נזירות אביו ואין
האשה מגלחת על נזירות אביה .ואפילו היא בת יורשת .ודבר זה הלכה מפי הקבלה :אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה וכו' .ואין הלכה כרבי
יוסי .אלא בין שמת אביו ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא ,בין שהיו הוא ואביו נזירים ומת אביו ,מגלח על נזירות אביו .ואם
היו בנים רבים וקדם אחד מהן וגילח על נזירות אביו ,זכה:
פרק ה א בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש .דילפינן מתמורה דהוי אפילו בטעות ,דכתיב )ויקרא כ"ז( והיה הוא ותמורתו יהיה קודש,
ודרשינן יהיה לרבות שוגג כמזיד :ובית הלל אומרים אינו הקדש .דלא גמרינן תחלת הקדש דבר שאינו בא מכח הקדש ,מתמורה
שהוא סוף הקדש שבא מכח דבר אחר שהיה הקדש :ב דינר זהב .רישא אשמועינן במידי דקדוש קדושת הגוף ,והכא אשמועינן במידי
דקדוש קדושת דמים :ג מי שנדר בנזיר .בלשון שהיה דומה לו שלא היה נזיר :ונשאל לחכם ואסרו .ואמר לו שיש בלשון זה לשון נזירות,
והוא לא נזהר מלשתות יין :מונה משעה שנדר .ולא קנסינן ליה על שעבר ושתה יין ,אע"ג דמספק איסור היה לו לפרוש עד שישאל לחכם:
נשאל לחכם והתירו .שאמר לו שאין בלשון זה לשון נזירות :תצא ותרעה בעדר .דהפרשה בטעות הואי ותצא לחולין .ובהא מודו ב"ש ,דכיון
דאינו נזיר ,כי קאמר לקרבנות נזירותו ,ולא מידי קאמר ,כאדם שאינו חייב חטאת ואמר הרי זו לחטאתי :אי אתם מודים בזה שהוא הקדש
טעות .ומאי שנא מריש פרקין דאמריתו הקדש בטעות הוי הקדש :אמרו להם בית שמאי .לא חשו להשיבם עיקר טעמם ,אלא לדבריהם
קאמרי להו מתשיעי ואחד עשר דקדשו בטעות דמרבינן ליה מן וכל מעשר בקר וצאן )ויקרא כ"ז( :אמרו להם ב"ה לא השבט קידשו .בתמיה.
כלומר גזרת הכתוב היא דתשיעי ואחד עשר הסמוכים לעשירי השבט מקדשן אם קרא להם עשירי ,ולא ילפינן מיניה בעלמא דהקדש בטעות
הוי הקדש ,דאילו הוי טעמא משום הקדש בטעות א"כ אפילו שמיני ושנים עשר נמי ,אלא הכתוב שקדש עשירי כו' ,וגזירת הכתוב היא ולא
