Page 108 - 20922-EFi-HAFETS.20922-EFI-HAFETS.1A

‫חפץ ‪ a llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬ ‫‪ar‬‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫ֲאַגב ְבּתוֹ‪ִ ‬דּבּוּרוֹ‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא ֶשְׁיּ ַכֵוּן ְל ַס ֵפּר ֶזה ָה ִעְנָין ְל ַבד‪) .‬ח( ֲא ִפלּוּ ִאם ֹלא ְי ַס ֵפּר‬
‫ְבּ ֵשׁם ִמי ֶשׁ ִסּ ֵפּר לוֹ‪ַ ,‬רק ְי ַס ֵפּר ְס ָתם ֶשׁ ָכּ‪ְ ‬ו ָכ‪ִ ‬נ ְשׁ ַמע ַעל ְפּלוֹ ִני‪ַ ,‬אף ַעל‬

‫ִפּי ֵכן ֵאיֶננּוּ ִנ ְמ ָלט ֵמ ִאסּוּר ָלשׁוֹן ָהָרע‪.‬‬

‫‪ַ .c‬וֲא ִפלּוּ ַמה ֶשּׁ ִה ַתְּרנוּ ְבּ ִאם ֵאינוֹ ִמ ְת ַכֵּוּן ְלַגלּוֹת‪) ,‬ט( ַדְּוָקא ַהשּׁוֹ ֵמ ַע ָהִראשׁוֹן‬
‫ֶשׁ ָשּׁ ַמע ְבּ ַע ְצמוֹ ַמה ֶשְּׁראוּ ֵבן ִס ֵפּר ַעל ִשׁ ְמעוֹן ְבּ ַא ֵפּי ְתּ ָל ָתא ) ִבּ ְפֵני ְשׁ ֹל ָשה(‪,‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫יהודא לגלות שם המספר הראשון דהוא ראובן‪ ,‬דהרי‬ ‫בדין כ'‪ ,‬וזה לשונו שם‪' :‬ונראה כוונת הרמב"ם במה‬
‫ראובן לא סיפר באפי תלתא‪ ,‬ואם‪-‬כן לא חזינן‬ ‫שכתב והוא שלא יתכוין וכו'‪ ,‬שכל ההיתר הוא היינו‬
‫דנתרצה בדבר‪ ,‬דבשלמא אם שמע מראובן בעצמו‬ ‫שאם יבוא במקרה לדבר בענין בתוך סיפור דברים‪,‬‬
‫שאמר גנות על שמעון באפי תלתא‪ ,‬אז אמרינן‪ ,‬אף‬ ‫אזי אין בו איסור לשון הרע‪ ,‬אבל לספר בכיון‬
‫דיכול להיות שעל ידי זה שיגלה ענין זה במקרה‬ ‫להודיע ולגלות הדבר‪ ,‬הרי זה אסור‪ ,‬שהרי זה דרך‬
‫לאדם אחר‪ .‬לבסוף יתגלה דבר זה לשמעון‪ ,‬ועל ידי‬ ‫לשון הרע ממש‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי כל ההיתר הוא משום‬
‫זה יהיה אחר כך התעוררות מדנים על ראובן‪ ,‬מכל‬ ‫דחברך חברא אית ליה‪ ,‬והענין של חברך חברא הוא‪,‬‬
‫מקום מותר מטעם דכבר נתרצה בדבר שידע בעצמו‬ ‫שדרכו של כל אחד לכשיזדמן לו לדבר עם חבירו‪,‬‬
‫שלבסוף בודאי יתגלה לשמעון‪ ,‬אבל הכא דלא אמר‬ ‫יתגלגלו הדברים עד שהוא מגלה במקרה ענינים‬
‫ראובן בעצמו באפי תלתא‪ ,‬הרי לא חזינן דנתרצה‬ ‫רבים בדרך סיפור‪ ,‬והרי על‪-‬ידי חברך חברא יוכל‬
‫בדבר‪ ,‬ולכן אפילו אם ידע בעצמו שהדבר הזה אמת‬ ‫להתמשך הדבר זמן רב‪ ,‬אבל זה המתכוין לגלות‪ ,‬הרי‬
‫שאמר ראובן על שמעון‪ ,‬כגון שגם הוא היה באותו‬ ‫יתגלה על ידו הדבר מהר‪ ,‬וכבר פועל פעולה יותר‬
‫מעמד‪ ,‬מכל מקום אסור לגלות אחר כך שמו של‬ ‫ממה שעל‪-‬ידי 'חברך חברא'‪ ,‬לפיכך אם מתכוין‬
‫ראובן‪ ,‬רק לספר המעשה על שמעון בסתם דרך‬ ‫להעביר הקול ולגלותו יותר‪ ,‬הרי זה לשון הרע‬
‫התגלגלות הדברים‪ ,‬דמכל מקום כבר נשמע גנותו‬
‫באפי תלתא‪ ,‬אבל לפי דברינו הנ"ל וכמו שכתבנו‬ ‫ממש'‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫בפנים‪ ,‬דעיקר טעם הרמב"ם‪ ,‬משום דדבר העשוי‬
‫להתגלות הוא‪ ,‬אין נפקא מינה בזה‪ ,‬אפילו אינו יודע‬ ‫)‪ .xtqi `l m` elit` (g‬דנהי דרכילות ליכא‪ ,‬מכל‬
‫כלל אם אמר ראובן על שמעון‪ ,‬כיון דסוף סוף‬ ‫מקום לשון הרע איכא‪ ,‬כיון שנתכוין להעביר‬
‫יתגלה שאמר ראובן על שמעון‪ ,‬ולכן מותר אפילו‬
‫הקול ולפרסם גנותו של פלוני‪.‬‬
‫להזכיר שם ראובן‪ ,‬אך שלא יתכוין לגלות‪.‬‬
‫‪oiprd zelblbzda xtql dlgzn epxzdy dnc ,rce‬‬
‫‪ zeiprle‬דעתי הדין עמי‪ ,‬דכן מוכח לשון הרשב"ם‬
‫בבבא בתרא שם וכנ"ל‪ ,‬ולשון הרמב"ם‬ ‫‪,xtqnd my xikfdl elit` `ed ,ab` jxc‬‬
‫דכתב 'כבר נשמע הדבר ונודע'‪ ,‬מוכח קצת גם כן‬
‫כדברי‪ .‬אך דמכל מקום צריך ליזהר בזה‪ ,‬מטעם‬ ‫מטעם הנ"ל דלבסוף בודאי יתגלה שמו גם כן שהוא‬
‫דכמעט אינו מצוי למצוא כל הפרטים שצריך לזה‬ ‫היה המספר בזה‪ ,‬כיון דסיפר באפי תלתא‪ .‬ועיין‬
‫בספר יד הקטנה שכתב גם‪-‬כן להיתר‪ ,‬אפילו להזכיר‬
‫ההיתר‪ ,‬וכמו שכתבנו בפנים‪.‬‬ ‫שמו היכא דשמע ממנו באפי תלתא‪ ,‬אך מטעם אחר‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬משום דהמספר הראשון בודאי נתרצה לזה‬
‫שיגלו את שמו‪ ,‬כיון דסיפר באפי תלתא וידע‬

‫שיתגלה לבסוף‪ ,‬ועיין שם היטב‪.‬‬

‫‪ `wtpe‬מינה בין טעם זה לטעם שלי שבפנים‪ ,‬כגון )‪ .oey`xd rneyd `wec (h‬הטעם‪ ,‬כמו שכתבתי‬

‫בפנים בסוף המאמר‪ ,‬דאין לו לסמוך עליו בזה‪,‬‬ ‫ששמע מלוי שאמר באפי תלתא ליהודא מה‬

‫שאמר ראובן על שמעון‪ ,‬דלטעם היד הקטנה אסור דאפילו אם היה איסור רכילות‪ ,‬איסור המפורסם לכל‬