Page 148 - 08
P. 148
מברטנורא ÀמÈנחוֹת יב רבי עובדיה
שני הסדרים מחזיקין עשרה בשלחן לארכו ,פשו להו טפחיים ריוח בין סדר לסדר ,שתהא רוח מנשבת בהם שלא יתעפשו :אבא שאול אומר
שם .באותו ריוח שבין סדר לסדר נותנים הבזיכים :והלא כבר נאמר ונתת על המערכת .ועל ממש משמע :ועליו מטה מנשה .והיינו סמוך ,הכא
נמי על סמוך .והלכה כאבא שאול :ו מפוצלין .לתת ראשי קנים באותן פיצולים .וכמנין הקנים כך מנין הפצולים :ארבעה עשר לסדר זה .שש
חלות שהיו בסדר המערכת .לארבעה מהן לכל אחת שלשה קנים ,הרי שנים עשר קנים ,והעליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי,
הרי ארבעה עשר .החלה התחתונה אינה צריכה כל עיקר ,לפי שמונחת על טהרו של שלחן :לא סדור קנים .במערכה החדשה :ולא נטילתן.
מעל הישנה ,דוחה שבת :נכנס מערב שבת ושומטן .מבין כל לחם ולחם ,ומניחם לארכו של שלחן ,ולמחר מסדר הלחם ,ולמוצאי שבת נותן
הקנים בין כל לחם כמשפטן :ארכן לארכו של בית .ממזרח למערב היו מונחין בארכן .חוץ מן הארון שארכו לרחבו של בית ,שהבדים שבארון
היו בולטים ודוחקין בפרוכת ודומין כשני דדי אשה ,שנאמר )במלכים א ח'( ויאריכו הבדים ויראו ,והבדים לרחבו של ארון היו מונחים ,דאילו לארכו
של ארון היו בדים לא היה בין בד לבד אלא שיעור רוחב הארון דהיינו אמתא ופלגא ,ותרי גברי הנושאים בשני בדים את הארון שנים מכאן
ושנים מכאן לא הוו מצי ליכנס בין בד לבד ,אלא ודאי לרחבו נתונים ,והם היו ממזרח למערב שהרי היו דוחקים בפרוכת ,נמצא ארכו של ארון
לרחבו של בית :ז על פתח הבית .אצל פתח ההיכל בכניסתן .ולא היו מניחים שם אלא להראות שמעלין בקודש ,דעכשיו מניחין על של שיש
ומיד נושאן להיכל ומסדרן על של זהב של משה :ועל של זהב ביציאתו .עד שיוקטרו בזיכים ,כדקתני לקמן במתניתין :המכניסים עומדים בצפון.
דהכי עדיף טפי דאותן שמסדרים העבודה יהיו בצפון :אלו מושכין .ועד שלא יגביהו מן השלחן אלו מניחין :אפילו אלו נוטלין .ואלו עצמן מניחין
אחר שנטלו :אף זו היתה תמיד .דסבר ר' יוסי דאין תמיד אלא שלא ילין שלחן לילה אחד בלא לחם :והחלות מתחלקות לכהנים .משמר היוצא
חולק עם משמר הנכנס :חל יום הכפורים להיות בשבת .שדין לחם הפנים לאכלו באותו שבת שנוטלים אותו מעל השלחן ,ועכשיו אין יכולים
לאכלו מפני התענית :החלות מתחלקות לערב .ואין ממתינים לחלקו למחר מפני שנפסל בלינה לאחר זמנו שנסתלק :השעיר .של מוסף שהוא
חטאת ונאכל לכהנים :נאכל לערב .בלילי שבת .שזמנו ליום ולילה עד חצות .ואע"פ שאין יכולים לבשלו בשבת ולא ביום כיפור :הבבליים .כהנים
שעלו מבבל .ובגמרא מפרש דלא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו .ועל שם ששונאים תלמידי חכמים שבארץ ישראל את הבבליים ,קראו
לאלכסנדריים שעושים מעשה רעבתנות בבליים :היו אוכלין אותו חי .כשחל יום כיפור להיות בערב שבת :מפני שדעתן יפה .ואינן קצים לאכול
הבשר כשהוא חי :ח ואת הבזיכים לאחר שבת .ודינן היה לסדרן בשבת בשעת עריכת הלחם :והקטיר את הבזיכים בשבת פסולה .דמחוסר
זמן הוא ,שלא היה על השלחן אלא ששה ימים .והכא אי אפשר לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה ,דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת ,קדשו
שלחן ושוב אינו יכול לשהותו אלא עד שבת ראשונה דמפסיל בלינה :ואין חייבין עליהם משום פגול .אם הקטירן על מנת לאכול הלחם למחר
אינו פגול ,שלא קרב המתיר כמצותו :ולא משום נותר .שאין נותר חל על הלחם ,שהרי אין ראוי לאכילה :וטמא .האוכלו בטומאת הגוף אינו
בכרת ,כדאמרינן בהקומץ ]דף כ"ה[ הניתר לטהורים חייבים עליו משום טומאה ,וזה לא ניתר לטהורים מעולם ,דבזיכים הוו מתירים דידיה ולא
קרבו כהלכתן :יניחנו לשבת הבאה .ויעמוד שבועיים על השלחן .דכיון דלא נסדר בשבת אין שלחן מקדש עד שתגיע שבת ,ומאותו שבת יכול
להשהותן שבעת ימים :שאפילו היה על השלחן ימים רבים .קודם השבת אין בכך כלום .שאין השלחן מקדשו עד השבת ,הלכך לא מיפסיל
בלינה לאחר השבת :ט אין פחות משנים .משני ימים משנאפו :נאכל לשלשה .שאפאום בערב שבת .לפי שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא
יום טוב :לתשעה .בשבת שניה ,שהוא תשיעי לאפייתו :לעשרה .שנאפו בחמישי בשבת :שני ימים טובים של ראש השנה .קודם לשבת .נאפה
ברביעי ונאכל בשבת שניה ,הרי לאחד עשר .ואם תאמר ,הרי שנים עשר נינהו ,דהא אותה שבת הוי יום הכפורים ואין הלחם נאכל עד למוצאי
שבת .הא לא קשיא ,דלענין אכילת קדשים הלילה הולך אחר היום שעבר ,הלכך מקרי אחד עשר :ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
לפי שאין אופים ומבשלים ביום טוב אלא מה שאוכל באותו היום בלבד :רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו' .ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
פרק יב א המנחות והנסכים .עד שלא קדשו בכלי .אינן קדושים קדושת הגוף ,אלא קדושת דמים ,שצריך לפדותן והדמים קדושים .ודוקא
כשנטמאו יש להן פדיון אם לא קדשו בכלי ,אבל לא נטמאו אף על פי שלא קדשו בכלי אין פודים אותן :העופות והעצים והלבונה
וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון .שלא נאמר פדיון בקדושת הגוף אלא בבהמה בעלת מום ,דכתיב )ויקרא כ"ז( ואם כל בהמה טמאה אשר לא
יקריבו ממנה קרבן לה' והעריך הכהן אותה וכו' .ובבעלי מומים שיפדו הכתוב מדבר ,דאי בבהמה טמאה ממש ,כשהוא אומר )שם( ואם בבהמה
הטמאה ופדה בערכך ,הרי בהמה טמאה אמורה .ואשמועינן במתניתין דאע"ג דאשכחן בקדוש קדושת הגוף ונפל ביה מומא דמפריק ,העופות
והעצים והלבונה וכלי שרת דקדשי קדושת הגוף ונטמאו לא מפרקי :ב מה שהביא הביא .דאמרינן לא לשם נדרו הביאה ,אלא נדבה אחרת
היא זו :זו להביא במחבת .שהיתה עשרון סולת מונחת לפניו ואמר זו להביא במחבת וכו' :הרי זו פסולה .דקבעה לכלי שהזכיר בה ואין יכול
לשנותה לכלי אחר :אלו להביא בכלי אחד .אלו שהיו מונחים לפניו :הרי אלו פסולים .דהיכא דנדר בכלי אחד והביא בשני כלים מפריש ממנה
שני קומצים ,והוא לא נדר אלא קומץ אחד .ועוד ,שמנחה חסרה היא בכל כלי וכלי .והיכא דנדר בשני כלים והביא בכלי אחד הויא מנחה יתירה
ומיעט בקומצין ,שהוא בירר לה שתי קמיצות ולא קמץ אלא אחד :אמרו לו בכלי אחד נדרת .ולא חש לדבריהם והקריבה בשני כלים ,פסולים,
ואף על גב דלא אמר אלו להביא בכלי אחד .משום דהשתא ליכא למימר לשום נדבה אחרת אייתי לה ,דכיון דאמרי ליה בכלי אחד נדרת הוה
ליה למימר להו אנא משום נדר אחרינא מייתינא לה :כשתי מנחות שנתערבו .דאמרינן בפרק הקומץ ,אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני
עצמה כשרות ,ואם לאו פסולות .והא דקתני לעיל אלו להביא בשני כלים והביא בכלי אחד פסולות ,מיירי כגון דלא יכול לקמוץ מכל אחת בפני
עצמה :ג הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן החטים .שאין מנחת נדבה באה אלא מן החטים .וכגון שאמר אילו הייתי יודע שאין מביאים
מנחה מן השעורים לא הייתי נודר אלא מן החטים .אבל אם אמר לא הייתי נודר כלום ,אינו חייב כלום :יביא סלת .דכתיב )ויקרא ב'( סולת יהיה
קרבנו :ר' שמעון פוטר .ר' שמעון סבר בגמר דבריו אדם נתפס ,והואיל וגמר דבריו שלא כדין המנחה ,אינו חייב כלום .ואין הלכה כר' שמעון:
ד שכן צבור מביאים וכו' .שלשה עשרונים לפר לי"ג פרים הם תשעה ושלשים עשרונים ,ועשרון לכבש לארבעה עשר כבשים הם ארבעה עשר
עשרונים ,ושני עשרונים לאיל לשני האילים הם ארבע עשרונים ,הרי חמישים ושבעה ,ולשני תמידים שנים ,ולשני כבשי מוסף שבת שנים ,הרי
ששים ואחד .ואמר להם רבי שמעון ,וכי כל אותן של אותו יום בכלי אחד היו ,והלא אלו לפרים ואלו לאילים ולכבשים ,ואי מערב להו מפסיל,
שמנחת פרים בלילתן עבה ,שני לוגים לעשרון ,חצי ההין לשלשה עשרונים ,ומנחת כבשים בלילתן רכה ,רביעית ההין לעשרון דהיינו שלשה
לוגים ,והן בולעות זו מזו ,ונמצאת זו חסרה וזו יתירה .אלא מפני מה אין מביא יחיד ששים ואחד עשרונים בכלי אחד ,דעד ששים יכול להבלל
בלוג אחד .והאי תנא סבר לה כרבי אליעזר בן יעקב דאמר בפרק שתי מדות אפילו מנחה של ששים עשרונים אין לה אלא לוג .ואף על פי שלא
נבללה כולה ,כיון שראויה להבלל אין הבלילה מעכבת ,דהכי קיימא לן דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ,וכל שאינו ראוי לבילה בילה
מעכבת בו :וששים ואחד אין נבללים .בתמיה :קרטוב .רביעית של רביעית הלוג :אין מתנדבים לוג .יין לנסכים .שלא מצינו מנחת נסכים של
לוג אחד ולא של שנים ולא של חמשה :אבל מתנדבים שלשה לוגים .דחזו לכבש .וארבעה דחזו לאיל .וששה לוגים שהוא חצי ההין דחזו לפר.
ומששה ולמעלה מתנדבים ,דשבעה חזו שלשה מינייהו לכבש וארבעה לאיל ,ושמונה חזו לשני אילים ,ותשעה חזו לכבש ופר ,עשרה חזו לאיל
ופר ,אחד עשר חזו לשני אילים ולכבש .וכן לעולם :ה מתנדבים יין .בלא סולת ושמן ,ומנסכו לשיתין בפני עצמו :ואין מתנדבים שמן .בלא
סולת ויין :מתנדבין שמן .וקומצו ומקטיר הקומץ ושיריים נאכלים :שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו .עם חובתו הוא קרב בפני עצמו .אף על פי
שהוא בא חובה עם המנחה אינו מעכב המנחה :תאמר בשמן כו' .דכיון דלא אשכחן ביה דליתי בכלי בפני עצמו ,השתא נמי לא ליתי :אפילו
