Page 82 - 27122
P. 82

‫‪ 82‬הולי ג׳קסון|‬

‫הלחיים של פיפ התלהטו‪ .‬היא הסתובבה כדי שראווי לא יראה‬
‫וענתה בצעקה‪" ,‬אנחנו עובדים על פרויקט הגמר שלי! הדלת פתוחה‪".‬‬

                           ‫"בסדר‪ ,‬מספיק טוב!" היתה התשובה‪.‬‬
                ‫היא העיפה מבט בראווי וראתה שהוא שוב צוחק‪.‬‬
          ‫"תפסיק לצחוק על החיים שלי‪ ",‬אמרה וחזרה לטלפון‪.‬‬
‫היא עברה לשיחות היוצאות של סאל‪ .‬השם של אנדי חזר שוב‬
‫ושוב ברצפים ארוכים‪ .‬פה ושם נקטע הרצף בשיחה הביתה‪ ,‬או‬
‫לאבא‪ ,‬ופעם אחת לנעמי בשבת‪ .‬פיפ הקדישה כמה רגעים לספירת‬
‫כל האנדים‪ :‬מ־‪ 10:30‬בשבת ועד ‪ 07:20‬ביום שלישי‪ ,‬סאל התקשר‬
‫אליה ‪ 112‬פעמים‪ .‬כל שיחה הסתיימה אחרי שתיים־שלוש שניות;‬

                                       ‫כולן עברו ישירות לתא קולי‪.‬‬
‫"הוא התקשר אליה יותר ממאה פעמים‪ ",‬אמר ראווי‪ ,‬שהבחין‬

                                                       ‫בהבעת פניה‪.‬‬
‫"למה שהוא יתקשר אליה כל כך הרבה אם לכאורה הוא הרג אותה‬

                     ‫והסתיר איפשהו את הטלפון שלה?" שאלה פיפ‪.‬‬
‫"לפני שנים יצרתי קשר עם המשטרה ושאלתי אותם בדיוק את‬
‫השאלה הזאת‪ ",‬אמר ראווי‪" .‬השוטר אמר לי שברור שסאל התאמץ‬
‫בכוונה להיראות חף מפשע בזה שצילצל לקורבן כל כך הרבה פעמים‪".‬‬
‫"אבל אם ככה הם חשבו‪ ",‬השיבה פיפ‪" ,‬למה הוא לא נפטר‬
‫מהטלפון של אנדי? הוא היה יכול להשאיר אותו עם הגופה שלה‪,‬‬
‫והטלפון לעולם לא היה מק ֵשר אותו למוות שלה‪ .‬אם הוא התאמץ‬
‫שלא יתפסו אותו‪ ,‬למה שישאיר אצלו את הראיה הכי משמעותית? ואז‬

                ‫יתאבד מרוב ייאוש כשהראיה החיונית הזאת עליו?"‬
‫ראווי "ירה" לעברה בשתי ידיו‪" .‬גם השוטר לא ידע לענות על‬

                                                                ‫זה‪".‬‬
‫"הסתכלת על ההודעות האחרונות שאנדי וסאל שלחו אחד לשני?"‬

                                                         ‫שאלה פיפ‪.‬‬
            ‫"כן‪ ,‬תציצי בהן‪ .‬אל תדאגי‪ ,‬אין שם שום דבר מביך‪".‬‬
‫פיפ יצאה ממסך הבית ופתחה את אפליקציית ההודעות‪ .‬היא‬
‫לחצה על הלשונית של אנדי והרגישה כמו מסיגת גבול שחוזרת בזמן‪.‬‬
   77   78   79   80   81   82   83   84   85   86   87