Page 96 - HALACHA
P. 96
הלכה שד תכאלמ
יומית
יד כסלו 3
סחיטת פרי לאיבוד
.יהסוחט פרי על גבי קרקע כדי לאבד את המשקה ,עובר באיסור דש
דרבנן ,מפני שעושה מלאכה שאינה צריכה לגופה]אכ[ .
דריכה על פירות
.איהדורך על פירות בדרך הליכתו ומימיהם זבין ,עובר באיסור דש מדרבנן,
דפסיק רישא דלא ניחא ליה הוא]בכ[ .
Q
]אכ[ עיין ביאור הלכה סימן ש"כ סעיף י"ח בד"ה "יש" שמביא בזה מחלוקת ראשונים האם יש
איסור דש כשסוחט לאיבוד :יש אומרים שאין זה דש כלל ואינו אסור אפילו מדרבנן ,ויש
אומרים שמכל מקום אסור מדרבנן ,ולכן יש לחוש לשיטות אלו .ועיין במשנה ברורה בסימן
ש"ל ס"ק ל"ב שכתב שרק במקום צער התירו כשהולך לאיבוד ,ומבואר שאם אין צער
אסור ,וכן כתב בכף החיים שם ס"ק נ' ובסימן שכ"ח ס"ק ר"ג ,ר"ה ,וכן כתב החזון איש
בסימן נ"ו ס"ק ד' שרק במקום צורך מותר אבל כשלא במקום צורך ,אסור.
]בכ[ עיין משנה ברורה סימן של"ו ס"ק מ"ה ובשער הציון ס"ק ל"ט שפסיק רישא בדרבנן אסור,
ולכן אע"פ שהמשקה הולך לאיבוד יש לאסור מדרבנן .ומרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל כתב לי
שמותר ללכת על גבי גושי עפר בשבת אע"פ שכתוצאה מכך טוחן את העפר ,מכל מקום
היות והדרך היא ללכת על עפר אין היא נחשבת מלאכת טוחן מפני שעושה פעולה טבעית
שכתוצאה מכך נוצרות מלאכות ,מה שאין כן בהליכה על גבי פירות ,ולכן ההולך על גבי
פירות בשבת עובר באיסור דרבנן ,מפני שיכול לא לדרוך עליהם ,ומה שאין בזה איסור
תורה ,מפני שהולך לאיבוד והרי זה כמלאכה שאינה צריכה לגופה.
צה
