Page 32 - 4422
P. 32

‫אן מ׳ מרטין‬

‫"כל המידע כתוב בו — המקום והשעה‪ ,‬כמה כסף הרווחנו‪.‬‬
‫אני יכולה להביא אותו לבית הספר כל יום‪ ,‬כדי שכולנו נבדוק‬
‫מי עובדת מתי‪ .‬ובפגישה של יום שישי נבדוק את העבודות‬
‫שמתוכננות לסוף השבוע‪ .‬ככה כולנו נדע איפה כל אחת עושה‬

                                                 ‫בייביסיטר‪".‬‬
‫"רעיון טוב‪ ",‬אמרה קריסטי‪" ,‬אבל בתור הנשיאה‪ ,‬אני אהיה‬
‫אחראית על היומן בשעות הלימודים‪ .‬אם משהו יקרה לו‪ ,‬זאת‬

                                              ‫תהיה אשמתי‪".‬‬
         ‫"את לא חייבת‪ ",‬אמרתי‪" .‬נעשה את זה בתורות‪".‬‬
‫"לא‪ .‬עדיף שמישהי קבועה תעשה את זה‪ .‬אני מציעה להיות‬

                  ‫זאת שתביא את היומן לבית הספר כל יום‪".‬‬
                        ‫"אני בעד‪ ",‬אמרה מרי אן בהקלה‪.‬‬

        ‫"יופי‪ ",‬אמרה קריסטי‪" .‬עכשיו‪ ,‬מה לגבי אזעקה?"‬
                                  ‫"איזה אזעקה?" שאלתי‪.‬‬

‫"לדעתי‪ ,‬אם קורה משהו מוזר בזמן שאנחנו עושות‬
‫בייביסיטר — אם מישהו מתקשר ומנתק‪ ,‬אם יש רעש חשוד‬
‫בחוץ‪ ,‬כל דבר — כדאי שנכין איזו צורת אזעקה כדי שלפחות‬

                                 ‫נדע אם מישהו פורץ לבית‪".‬‬
‫לרגע כולנו שתקנו‪ .‬בסוף מרי אן אמרה‪" ,‬למשל‪ ,‬ערמה של‬
‫קופסאות שימורים ליד הדלת‪ ,‬שאם מישהו פותח אותה‪ ,‬הן‬

                               ‫נופלות ומתריעות על פריצה?"‬
‫"בדיוק!" קראה קריסטי‪" .‬רעיון מצוין‪ ".‬היא תלשה פיסת‬

                     ‫נייר ממחברת מדעי החברה שלי וכתבה‪:‬‬

                                                           ‫‪32‬‬
   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   37