Page 153 - NEHAMAT DANIEL
P. 153

‫רגליו‪ .‬רצו החברים לבכות‪ ,‬ולא יכלו לדבר‪ .‬התחילו החברים בבכיה‪,‬‬
‫ורבי אלעזר בנו נפל שלוש פעמים ולא יכל לפתוח פיו‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬פתח‬
‫ואמר‪ :‬אבי אבי ‪ ,‬שלושה היו וחזרו להיות אחד‪ .‬עתה ינודו החיות וציפרים‬

  ‫פורחות ומשתקעות בנוקבי הים הגדול‪ ,‬והחברים כולם שותים דם‪.‬‬

‫עמד רבי חייא על רגליו ואמר‪ ,‬עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו‬
‫‪ ,‬עתה אין הזמן אלא להשתדל בכבודו‪ .‬עמד רבי אלעזר ורבי אבא ולקחו‬

                      ‫אותו במיטה של סולם‪.‬‬

‫מי ראה בלבול הדעת של החברים‪ .‬וכל הבית היה מעלה ריחות‪ .‬העלו‬
     ‫אותו על המיטה‪ ,‬ולא נשתמש בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא‪.‬‬

‫באו מכים ובעלי מגינים מכפר צפרי‪ ,‬וגירשו אותם בני מירון‪ ,‬וצעקו‬
‫בקשרים‪ ,‬שחשבו שלא ייקבר שם‪ .‬אחר שיצאה המיטה היתה עולה באויר‬
‫ואש היתה לוהטת לפניה‪ .‬שמעו קול‪ ,‬הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של‬

           ‫רבי שמעון‪" ,‬יבוא שלום ינוחו על משכבותם"‪.‬‬

‫כשנכנס למערה שמעו קול במערה "זה האיש מרעיש הארץ‪ ,‬מרגיז‬
     ‫ממלכות"‪ ,‬כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך‪,‬‬

‫זהו רבי שמעון שאדונו משתבח בו בכל יום‪ .‬אשרי חלקו למעלה ולמטה‪,‬‬
‫כמה אוצרות עליונים שמורים לו‪ .‬עליו נאמר "ואתה לך לקץ ותנוח‬

                    ‫ותעמוד לגורלך לקץ הימין‪.‬‬

‫אֹו ְמִרים ַר ִּבי ֲח ַנ ְנ ָיא ֶּבן ֲע ַק ׁ ְש ָיא אֹו ֵמר ְוכ ּו'‪ְ .‬ל ַא ַחר ִמ ֵּכן אֹו ְמִרים ַק ִ ּדי ׁש ַעל ִי ְ ׂשָר ֵאל‪ּ ,‬ו ְכמֹו‬

‫ְּב ַק ִ ּדי ׁש ַה ּקֹו ֵדם ַּגם ָּכאן ֵי ׁש ְל ָא ְמרֹו ַ ּדְו ָקא ַּב ֲע ָ ׂשָרה‪ְ .‬ל ַא ַחר ִה ְק ִ ּדי ׁש טֹוב לֹו ַמר ַה ׁ ּ ְש ָּכ ַבה‪.‬‬

‫ִי ֲ ְח ַׂשנְָנרָי ֵאאל‪ֶּ,‬ב ְןל ִ ֲפעיַ ָקכ ׁ ְְךש ָיִהְאר ָּבאֹהו ֵ ָמל ֶרה‪ָ :‬םר ָּצתֹוָהר ַהה ָּּוק ִמדֹ ְו ׁצֹושת‪ָּ,‬בׁ ֶרשּוֶּנְךֱא ַהמ ּוראה ְ'ל ַזָ ּחכֵֹופתץ‬  ‫ַר ִּבי‬
‫ְל ַמ ַען ִצ ְדקֹו‪ַ ,‬י ְג ִ ּדיל ּתֹוָרה ְו ַי ְא ִ ּדיר‪.‬‬                                                                                                           ‫ֶאת‬

                               ‫אומרים קדיש על ישראל‪ ,‬במנין של עשרה גברים מגיל בר מצוה‬

        ‫ִי ְת ַּג ַ ּדל ְו ִי ְת ַק ַ ּד ׁש ׁ ְש ֵמי ּה ַר ָּבא )אמן( ְּב ָע ְל ָמא ִ ּדי ְבָרא‪ִּ ,‬כְרע ּו ֵתי ּה‪.‬‬
        ‫ְו ַי ְמ ִלי ְך ַמ ְלכ ּו ֵתי ּה‪ְ ,‬ו ַי ְצ ַמח ֻּפְר ָק ֵני ּה‪ִ ,‬וי ָקֵרב ְמ ׁ ִשי ֵח ּה )אמן( ְּב ַח ֵּייכֹון‬
‫ּו ְביֹו ֵמיכֹון ּו ְב ַח ֵּיי ְד ָכל‪ֵּ -‬בית ִי ְ ׂשָר ֵאל‪ַּ ,‬ב ֲע ָג ָלא ּו ִב ְז ַמן ָקִריב‪ְ ,‬ו ִא ְמר ּו ‪153‬‬
   148   149   150   151   152   153   154   155   156   157   158