Page 288 - Step and repeat document 1

‫אמנות האהבה‬

‫לאחר שאבי הלך לעולמו גיליתי שאימא שלי סובלת מדמנציה‪.‬‬
‫הרופא שבדק אותה התבונן בי במבט של תוכחה והודיע כי זו‬
‫דמנציה מתקדמת מאוד ושהיינו צריכים לבוא אליו לפני זמן רב‪.‬‬
‫"איך לא שמת לב? לא ביקרת את אימא שלך בזמן האחרון?"‬
‫הרופא נראה ונשמע כעוס כאילו זה ממש נוגע בו באופן אישי‪.‬‬
‫לא היו לי תשובות‪ .‬אני כן ביקרתי את אימא ואפילו לעיתים‬
‫קרובות וכך עשו גם אחי וגם הבנות שלי שהן במקרה הנכדות‬
‫שלה‪ ,‬וגם רעייתי וגם חברים שלה וגם שכנים‪ .‬שאלתי וביררתי‬

‫— איש לא ידע שיש לה דמנציה‪ ,‬איש לא שם לב לכלום‪.‬‬
‫הייתי נסער מכדי לחשוב באופן צלול‪ .‬כל ביקור נוסף אצל‬
‫אימא‪ ,‬אשר התגוררה עתה בגפה‪ ,‬הבליט ביתר שאת את חומרת‬

‫מצבה ואת ההתדרדרות המהירה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬יום אחד‪ ,‬ואני יושב על הכורסה הישנה בבית אימא‬
‫שעד לפני זמן קצר היה ביתם של שני הורי‪ ,‬התחלתי להבין‬
‫את כל אשר קרה‪ .‬עברו פתאום בזיכרוני תמונות שלא ייחסתי‬
‫להן שום חשיבות‪ ,‬אך עכשיו הן סיפרו סיפור של אהבה‪.‬‬
‫נזכרתי שלא פעם כאשר שאלתי את אימא דבר־מה‪ ,‬אבא‬
‫שלי ענה בעדינות ולעיתים בנימה משועשעת במקומה‪ .‬לא‬
‫פעם הוא סיים את תשובתו במעין שאלה חצי־רטורית "נכון‬
‫טנקה?" — לאימא שלי קראו טניה‪ ,‬אך הוא העדיף טנקה עם‬
‫"נ" רכה מאוד — ואמי הייתה עונה "נכון"‪ .‬אולי הייתי צריך‬
‫לחשוד בתמימות דעים המוגזמת הזו‪ ,‬מפני שאמי לא הייתה‬
‫ידועה בתור אחת שמעניקה הסכמות לדברי אבי ללא צירוף‬