Page 19 - SHABAS-2
P. 19
חמישה חודשים לאחר שנאלצו לעזוב בחופזה את בתיהם בנגב המערבי ,שבים
לוחמי הכליאה ומשפחותיהם אל המקום האהוב עליהם באמת – בתקווה לחיים
שלווים ובטוחים יותר ארבעה אנשי סגל מספרים על השיבה הביתה
מאת רס"ל שני קדם
רס״ל שלומי אזולאי | ביס"ר אשל רס"ם עדן בוחבוט | בימ"ר שקמה
"אני משרת בשב"ס ארבע שנים ,ובזמן שהגיליון רואה "אני משרתת בארגון 17שנים ,כולל שנתיים בשירות
אור אני צוער בקורס קצינים ייעודי .אני מתגורר במושב חובה ,ומתגוררת בשדרות .כאשר פרצה המלחמה,
תקומה ,שנמצא בעוטף בין כפר עזה לנתיבות .בשעות התפנינו למלון באילת ,בו התגוררנו ,בעלי )שמשרת גם
הראשונות של הכאוס ב 7-באוקטובר ,עזבנו את הדרום הוא בשב״ס ,ביחידת נחשון( והילדים למשך חמישה
והתגוררנו במשך חמישה חודשים בעיר מודיעין ,תחילה
חודשים.
בבית הוריי ולאחר מכן עברנו לגור בדירה שכורה בעיר.
בהתחלה היה קושי רב לשלב בין העבודה למגורים הזמניים,
הייתה מורכבות מסוימת בחזרה לעבודה כשאתה והמשפחה גם לאור המרחק וגם לנוכח המצב בו נאלצנו להיות עם
ללא בית משלכם ,ללא ציוד ,ללא מסגרות לילדים ובעיר הילדים .24/7למרות הקשיים ,בזכות ההתחשבות של הארגון
אחרת ,אבל כאשר מתחוללת מלחמה ,היה לנו ברור ששמים עבדתי מרחוק באמצעות מחשב נייד ונתתי סיוע ככל שניתן
את המורכבות בצד ונושכים שפתיים ,בייחוד כשאנחנו לובשי ליחידה גם בשעות לא שגרתיות בהן הילדות היו ישנות ,וגם
מדים ומשרתים בארגון בטחוני במדינת ישראל. בזמנים אחרים בהם הייתה לי יותר יכולת לתמרן.
הדבר הראשון הכיפי שעשיתי כשחזרתי הביתה ,מיד אחרי זה המקום להודות לשירות בתי הסוהר ,ובפרט לפיקוד
שסיימנו לפרוק את הארגזים ,היה למזוג כוס בירה ,לשבת בימ"ר שקמה ,על הליווי והתמיכה לאורך כל התקופה הלא
ולהסתכל בחיוך על הילדים בדשא רצים אחרי התרנגולים, פשוטה שעברנו .אני מעריכה מאוד את השקט הנפשי שניתן
דבר שהיה כל-כך חסר לנו כשהיינו מפונים. לי מהארגון.
אנחנו עדיין עם אצבע על הדופק ,כל הזמן .הלחימה התקופה מחוץ לבית הייתה קשה מנשוא .בעלי עבד והיה
לא פסקה והבית עדיין רועד מההפגזות ,אבל האויב רצה בבית במשך כל השבוע ,ורק בסופי שבוע היה מגיע אלינו
שנושמד ונסתלק – וזה לא יקרה .ריח הפרדסים ,דגל ישראל לאילת .בנוסף ,הניתוק מהמשפחה ,מהחברים ומהעבודה
שמתנופף בגינה והמנגל הדולק – כל אלו הם תמונת הניצחון היה קשה מאוד ,אבל היינו חייבים להקריב על מנת לרפא
הקטנה והאישית שלי. את נפשם של ילדינו.
לקראת חג הפסח ,אני רוצה לאחל קודם למדינה שלנו כיף לחזור הביתה – לשקט ,לפרטיות ,פתאום שוב להרגיש
שקט אמיתי ושלווה ,ולסוהרי הארגון אאחל שנזכה להבין את משפחתיות במבצר שלנו .מי ייתן והאביב יביא איתו התחלות
חשיבות העבודה המאתגרת שאנחנו מבצעים ומשם נקבל חדשות ,הנאות מתוקות והפתעות מרגשות ,ובעזרת השם
כוחות כל הזמן לצמוח ,הן בעבודה והן בחיים האישיים". שנזכה לראות את כל החטופים בבתיהם במהרה".
מגזין רואים שב"ס | 19