Page 32 - DANIEL-KATAN
P. 32

‫ֵעדֹ ֶתי ָך ֶא ְת ּבֹו ָנן‪ .‬צו ְל ‪‬כל ִּת ְכ ָלה‬
‫ָר ִאי ִתי ֵקץ‪ְ ,‬ר ָח ָבה ִמ ְצָו ְת ָך‬

         ‫ְמ ֹאד‪.‬‬

‫מ צז ָמה ָא ַה ְב ִּתי תֹוָר ֶת ָך‪ּ ,‬כל‬

‫ַה ּיֹום ִהיא ִ ׂשי ָח ִתי‪ .‬צח ֵמ ֹא ְי ַבי‬
‫ְּת ַח ְּכ ֵמ ִני ִמ ְצ ֹו ֶת ָך‪ִּ ,‬כי ְלעֹו ָלם‬
‫ִהיא ִלי‪ .‬צט ִמ ‪ּ‬כל ְמ ַל ְּמ ַדי‬
‫ִה ְ ׂש ַּכ ְל ִּתי‪ִּ ,‬כי ֵע ְד ֹו ֶתי ָך ִ ׂשי ָחה‬
‫ִלי‪ .‬ק ִמ ְזּ ֵק ִנים ֶא ְת ּבֹו ָנן‪ִּ ,‬כי‬
‫ִפ ּק ּו ֶדי ָך ָנ ָצְר ִּתי‪ .‬קא ִמ ‪ּ‬כל ֹאַרח‬
‫ָרע ָּכ ִלא ִתי ַר ְג ָלי‪ְ ,‬ל ַמ ַען ֶא ׁ ְשמֹר‬
‫ְ ּד ָבֶר ָך‪ .‬קב ִמ ִּמ ׁ ְש ָּפ ֶטי ָך לֹא‬

                                                     ‫‪32‬‬
   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   37