Page 127 - 10

‫מברטנורא‬ ‫‪Ä Å‬לים א‬ ‫רבי עובדיה‬

‫פרידות‪ .‬והני מילי‪ ,‬כשהביאה מתחילה נדרה וחובתה הכל ממין אחד‪ .‬אבל אם ידעה שמתחלה הביאה נדרה וחובתה משני מינים ושכחה‬
‫מאיזה מין קבעה נדרה‪ ,‬צריכה להביא שש פרידות‪ ,‬ארבע להשלים נדרה דהיינו שתי תורים ושני בני יונה כדאמרן לעיל‪ ,‬כיון שאינה יודעת‬
‫באיזה מין קבעה לנדרה וצריכה לצאת ידי שניהם‪ ,‬ושתי תורים או שני בני יונה לעשות אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה‪ .‬והכא לא‬
‫אמרינן דדי לה בבן יונה או תור לחטאת בלבד ותעלה לה העולה שהקריבה תחלה לשם חובה כדאמרן לעיל‪ ,‬דבשלמא כשהביאה ממין אחד‪,‬‬
‫אינה צריכה להביא לעולת חובתה‪ ,‬ממה נפשך‪ ,‬אם אותן תורין שקבעה לנדרה נעשה למטה שתיהן‪ ,‬א"כ חובתה למעלה כולה ויצאה ידי‬
‫חובתה מעולה‪ ,‬ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה‪ ,‬א"כ נדרה נמי נעשית אחת למעלה ואחת למטה ויצאה ידי נדרה מתוך אחד‪,‬‬

‫ושתי תורים שהביאה עכשיו באחת יצאה ידי נדרה ובאחת ידי עולת חובתה‪ .‬ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה‪,‬‬
‫השתי תורים שהביאה עכשיו באחת השלימה חובתה והאחת היא נדבה‪ ,‬וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל‪ .‬ואם היו הראשונים‬
‫יונים תביא עכשיו חטאתה בן יונה‪ ,‬ועולה אינה צריכה ממה נפשך כמו שאמרנו בתורים‪ .‬אבל כשהביאה שני מינים ושכחה איזה מין קבעה‬
‫לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה וגם שכחה מה פירשה‪ ,‬ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה שהיה סבור ששניהן חובות סתומות‪,‬‬
‫תביא ארבע לנדרה‪ ,‬שתי תורין ושני יונים‪ ,‬לפי שאינה יודעת איזה מין קבעה לנדרה‪ ,‬וגם שני מינין ]צריכה לחטאת לזוגה לעולת חובתה[‪ ,‬לפי‬
‫שאינה יודעת מאיזה מין היתה‪ ,‬ואנן תור כנגד תור ויונה כנגד יונה בעינן‪ :‬נתנתם לכהן ואין ידוע כו'‪ .‬כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה והביאה‬
‫לכהן קן לנדרה וקן לחובתה ואינה יודעת מאיזה מין קבעה נדרה ומאיזה מין קבעה חובתה‪ ,‬או אם נתנה לכהן שני מינין או מין אחד והכהן‬
‫אינו יודע אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה למעלה ומחצה למטה‪ ,‬הרי זו מביאה ארבע פרידות לנדרה שתי תורין ושני בני יונה‪,‬‬
‫ומביאה גם כן שתים לחובתה אחת חטאת ואחת עולה מאיזה משני מינים שתרצה‪ ,‬ומביאה חטאת‪ :‬אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו'‪ .‬כשם‬
‫שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד‪ ,‬וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל‪ ,‬הכא נמי כשנדרה‬
‫תחלה קודם שהביאה כלום לא היתה צריכה אלא קן לנדרה וקן לחובתה‪ ,‬ולאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה‪ ,‬לפי שאינה יודעת מה‬
‫קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב‪ ,‬צריכה להביא ארבע פרידות לנדרה וארבע לחובתה כדאמרן‪ :‬קרניו לחצוצרות‪ .‬לשופרות‪ .‬דקרינן לשיפורא‬
‫חצוצרתא‪ :‬אף צמרו‪ .‬לעשות ממנו תכלת‪ .‬עושים מצמרו מעיל שכולו תכלת ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול‪ .‬ותנא קמא תכלת לא קא‬
‫חשיב‪ ,‬לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים שעל שוליו סביב‪ :‬רבי שמעון בן עקשיא אומר‪ .‬אף כל זה דומה להך מלתא‪ ,‬דכשם‬
‫שכשהוא מת קולו שבעה‪ ,‬כך זקני תורה כל זמן שמזקינים ובאים לידי תשות כח‪ ,‬הן מוסיפין חכמה‪ :‬שנאמר מסיר שפה לנאמנים‪ .‬ובעמי‬
‫הארץ משתעי קרא‪ ,‬דלעיל מיניה כתיב מסיר לב ראשי עם הארץ‪ :‬בישישים חכמה‪ .‬היינו תלמידי חכמים‪ .‬דאילו עמי הארץ‪ ,‬חכמת מה להם‪:‬‬

‫‪Ç ‬מ ‪Æ Æ‬כת ‪Ä Å‬לים ‪‬‬

‫פרק א א אבות הטומאות‪ .‬השרץ‪ .‬שמונה שרצים הכתובים בפרשת ויהי ביום השמיני‪ ,‬החולד והעכבר וכו'‪ ,‬הן אבות הטומאות לטמא‬

‫אדם וכלים הנוגעים בהם במותם‪ .‬ושיעורן לטמא בכעדשה‪ .‬שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה‪ .‬אבל האברים אין להם שיעור‪,‬‬
‫אפילו פחות מכעדשה מן השרץ מטמאין‪ .‬ודוקא כשהוא לח השרץ מטמא‪ ,‬ואינו מטמא יבש‪ ,‬דכתיב )ויקרא י"א( וכל אשר יפול עליו מהם‬
‫במותם‪ ,‬כעין מותם‪ :‬ושכבת זרע‪ .‬דוקא ש"ז דישראל וגדול‪ ,‬אבל דנכרי אינה מטמאה אפילו מדרבנן‪ ,‬דקריו של נכרי טהור גמור‪ .‬וכן שכבת‬
‫זרע של קטן נמי לא מטמאה‪ ,‬דכתיב )שם ט"ו( ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע‪ ,‬איש ולא קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד דאין ביאתו‬
‫ביאה‪ .‬ושיעורה לרואה‪ ,‬במשהו‪ ,‬אפילו כעין חרדל‪ .‬ולנוגע‪ ,‬בכעדשה‪ .‬ודוקא ש"ז לחה מטמאה‪ ,‬דכתיב שכבת זרע‪ ,‬בראויה להזריע‪ .‬ומדלא‬

‫קחשיב תנא דידן בעל קרי בהדי אבות הטומאות‪ ,‬שמע מינה דאינו אלא ראשון לטומאה‪ ,‬והכי תנן בסוף מסכת זבים‪ ,‬בעל קרי כמגע שרץ‪,‬‬
‫דלא הוי אלא ראשון‪ :‬וטמא מת‪ .‬אדם שנטמא במת‪ .‬אבל כלים שנגעו במת הן כמת עצמו‪ ,‬והנוגע בהן נעשה אב הטומאה‪ .‬וכלים שנגעו באדם‬
‫שנטמא במת או באדם שנגע בכלים שנגעו במת‪ ,‬הוו אב הטומאה וטמאים טומאת שבעה כאדם‪ ,‬כדתנן פרק קמא דאהלות‪ .‬אבל כלי חרס‬
‫ואוכלים ומשקים שנגעו במת אין נעשים אב הטומאה‪ .‬ודוקא ישראל נעשה אב הטומאה כשנגע במת‪ .‬אבל עובד כוכבים וכן נפל שנולד בן‬
‫ח' אינו מקבל טומאה אם נגע במת‪ :‬ומצורע בימי ספרו‪ .‬מצורע שהוחלט באחד מן הנגעים ונתרפא‪ ,‬והוכשר בצפורים ועץ ארז ואזוב ושני‬
‫תולעת ותגלחת‪ ,‬ויושב מחוץ לאהלו שבעת ימים ובשמיני מביא קרבנותיו‪ ,‬ואותם שבעת ימים קרויין ימי ספרו‪ ,‬ומטמא אדם‪ .‬דנאמר כבוס‬
‫בגדים בימי חלוטו ונאמר כבוס בגדים בימי ספרו‪ ,‬מה להלן מטמא אדם אף כאן מטמא אדם‪ :‬ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה‪ .‬מטמאו במגע‪.‬‬
‫ואם יש בהן כדי הזייה‪ ,‬מטמאו אף במשא‪ ,‬לטמא אדם לטמא בגדים‪ .‬דכתיב )במדבר י"ט( ומזה מי הנדה יכבס בגדיו והנוגע במי הנדה יטמא‬
‫עד הערב‪ ,‬ורבותינו למדו שהמזה טהור‪ ,‬ולא בא הכתוב אלא ליתן שיעור לנושא שצריך שיהיה בו כדי הזאה‪ .‬וחילק הכתוב בין מים למים‪,‬‬
‫לומר לך מים שיש בהן כדי הזייה מטמאים אדם לטמא בגדים‪ ,‬ושאין בהן כדי הזייה מטמאים אדם לטמא אוכלים ומשקין ולא לטמא בגדים‪:‬‬
‫וכלי חרס באויר‪ .‬כשנפלה טומאה באויר כלי חרס‪ ,‬בין נגעה בכלי בין לא נגעה‪ ,‬נטמא הכלי‪ .‬ואם נגעה הטומאה בכלי מבחוץ‪ ,‬לא נטמא בנגיעה‬
‫זו‪ ,‬דכתיב )ויקרא י"א( וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו' יטמא‪ ,‬מתוכו נטמא ואינו נטמא מאחוריו‪ :‬ואינם מטמאין במשא‪ .‬דכל הנך‬
‫אבות הטומאות דחשיבי הכא כתיב בהו הנוגע ולא כתיב בהו הנושא‪ :‬ב מטמאים את האדם במשא‪ .‬משהגביה אחד מהן בין בידו בין שהגביהו‬
‫חבירו על כתיפו‪ .‬ואפילו שלא נגע הוא בטומאה‪ ,‬או שהיתה הטומאה קשורה בחבל והגביה הטומאה ע"י החבל‪ .‬כיון שהניע כובד הדבר הטמא‬
‫בעצמו נטמא האדם טומאת משא לטמא בגדים שעליו‪ ,‬או כל בגדים וכלים שהוא נוגע בהן‪ ,‬חוץ מכלי חרס‪ ,‬כל זמן שהטומאה על גביו‪ .‬אבל‬
‫לאחר שפירש מן הטומאה אינו מטמא כלים בנגיעה‪ ,‬לפי שהנושא את הטומאה‪ ,‬לאחר שפירש ממנה אינו אלא ראשון לטומאה‪ ,‬ואין כלים‬
‫מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה‪ .‬ואפילו בזמן שהוא נושא את הטומאה אינו מטמא אדם וכלי חרס‪ ,‬אלא שאר כלים בלבד‪ .‬ואין לך טמא‬
‫טומאת משא אלא האדם בלבד‪ ,‬ולא כלים ולא אוכלים ומשקים‪ ,‬שאם היו כלים רבים זה על גב זה ונבלה או מי נדה בכלי העליון‪ ,‬לא נטמאו‬

‫הכלים התחתונים במשא כל זמן שלא נגעו בנבלה או במי הנדה‪ .‬וכן אוכלים ומשקים אין טמאים טומאת משא‪ ,‬דגבי טומאת משא כתיב לכם‪,‬‬
‫ודרשינן לכם הם מטמאים במשא ואין מטמאים לא כלים ולא אוכלים ומשקים במשא‪ .‬וכשם שהנבלה מטמאה במשא‪ ,‬כך מטמאה בהיסט‪,‬‬
‫שהיסט ממין משא הוא‪ ,‬כגון שהיה עץ מונח בראש האילן או בראש הכותל ונבלה בקצה אחד של העץ ובא אדם והכריע בקצה השני‪ ,‬כיון‬
‫שהגביה הקצה שבו הנבלה מחמת הכרעתו‪ ,‬נטמא טומאת היסט‪ ,‬דהוי כנושא‪ :‬וחשוכי בגדים במגע‪ .‬כלומר מנועים הבגדים מטומאה אי איכא‬
‫מגע בלא משא‪ ,‬שהנוגע בנבלה או במי הנדה ואינו נושאם אינו מטמא אפילו בגדים שעליו‪ ,‬דכתיב )ויקרא י"א( הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב‪,‬‬
‫ולא נזכר שם כיבוס בגדים‪ ,‬ובמי הנדה נמי כתיב )במדבר י"ט( והנפש הנוגעת תטמא עד הערב‪ .‬חשוכי‪ ,‬לשון מניעה‪ .‬כמו ולא חשכת את בנך‬
‫)בראשית כ"ב(‪ :‬ג בועל נדה‪ .‬כתיב ביה )ויקרא ט"ו( ותהי נדתה עליו‪ ,‬למדנו שהוא מטמא משכב ומושב כנדה‪ ,‬וכתיב בתריה וכל המשכב אשר‬
‫ישכב עליו יטמא‪ ,‬ואין צריך לומר‪ ,‬אלא לפרושי ותהי נדתה עליו דרישא אתא‪ ,‬והכי קאמר‪ ,‬האי ותהי נדתה עליו שאמרתי לך‪ ,‬לא אמרתי‬
‫אלא לענין שיהיה אב הטומאה כנדה‪ ,‬מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס‪ ,‬אבל לעשות משכב ומושב‪ ,‬כל המשכב‬
‫אשר ישכב עליו יטמא הוא‪ ,‬ולא יטמא אדם וכלים כמשכב הנדה שמטמא אדם וכלים‪ ,‬אלא דין ראשון לטומאה יש לו שמטמא אוכלים ומשקין‬
‫בלבד‪ :‬משכב תחתון כעליון‪ .‬כלומר‪ ,‬משכב תחתון של בועל נדה כעליונו של זב‪ ,‬מה עליונו של זב היינו כלים שעל גבי הזב כגון עשר מצעות‬
‫זו על גב זו וכולן על גבי הזב בין שנגע בהן הזב בין שלא נגע‪ ,‬טמאין ומטמאין אוכלין ומשקין אבל לא אדם וכלים‪ ,‬אף תחתונו של בועל נדה‬