Page 55 - Demo
P. 55
55
ַאךְ ַאֲחֶריָהבּוֹא ָתּבוֹא ְשַׁנת ַהְתַּשֶׁפּ"ה. ַה ָשּׁ ָנה ֶשׁ ְתּ ַשׁ ֶפּה אוֹ ָתנוּ ַעל ַה ְכּ ֵאב ְו ַעל ָהרֹ ַע, ְוָתִשׁיב ֵאֵלינוּ, ֶאת ָהאוֹר ְו ַה ִתּ ְקָוה. ָאנוּ ֲעַדִין ְבְּתַשֵׁפּ"ד ְמ ַשׁ ְפִּדים וּ ְמ ֻשׁ ָפִּדים, ַאךְ ְבּ ָקרוֹב ָיבוֹא ִשׁנּוּי, ְבּ ְתּ ַשׁ ֶפּ"ה ָיבוֹא ִשׁפּוּי.ֿ
פסימיסטים ואופטימיסטים מייחלים לאותם דברים, ההבדל ביניהם הוא רק בדרך בה הם חיים... אני אופטימיסט. אולי משום שהורי היו ניצולי שואה, ושמתי תמיד דגש על המילה "ניצולי" ולא על המילה "שואה"... פסימיסט מאתר תמיד את סימני האסון המתקרב, בעוד אופטימיסט את סימני הישועה. זה חי בחרדה, וזה בתקוה, והגורל מחייך לעצמו
מוחים ולוחמים
