Page 36 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

עצם קיומם ופעילותם בישראל של גופים אקס־טריטוריאליים ציוניים בישראל – הסוכנות היהודית על מחלקותיה, ההסתדרות הציוניות על מחלקותיה, קק”ל וקרן היסוד בישראל175 – נוגד את ריבונות המדינה הדמוקרטית. לאום הישראלי לא רק שאינו מוכר, אלא אף שכנגד תביעה להכרה בו מטעם חברי עמותת “אני ישראלי” (בג”ץ 11286/03)176 טענה המדינה בבית המשפט העליון שמדובר בתביעה בלתי לגיטימית. ברמה הציבורית זהות ישראלית קיימת, אך על פי סקרי מדד הדמוקרטיה, היא נתפסת בצורה שונה בקרב היהודים ובקרב הערבים: בעוד רוב הערבים (67%) נכונים לצרף ללוח השנה הישראלי חג חדש שיציין את האזרחות המשותפת של כל אזרחי ישראל, הרי רק מיעוט מהיהודים (31%)177 תומך בכך. כלומר, בקרב רוב היהודים הישראליות נתפסת כאקסקלוסיביות יהודית במידה רבה. גאווה ב”ישראליות”, אם קיימת, נובעת למרות המציאות הפוליטית האידיאולוגית ולא בגללה, ואפשר שיש לראות ב”ישראליות” זו גרסה של יהודיות, ברוח דבריו של א.ב יהושע שהציג את הישראלי כ”יהודי הטוטלי”. לא מעט נשאלים ערבים הצהירו לאורך השנים על “גאווה בישראליות”. נקודת השפל הייתה בסקר שנערך לאחר מלחמת לבנון השנייה 2007 (30.5%) ונקודת השיא ב־2014 (63%)... הממוצע הרב שנתי הוא 48.4”.178 מטבע הדברים ל”ישראליות” זו משמעות שונה מזו שמצהירים עליה הנשאלים היהודים. עם זאת דומה שהישראליות – כפי שהיא וכפי שראוי שתהיה – עשויה להיות נקודת מוצא למחקר שיעסוק באפשרותה של ישראליות אינקלוסיבית. ישראליות זו נחוצה בין השאר גם לפתרון מדיני עם הפלסטינים – בין שמדובר בשתי מדינות לשני הלאומים – הישראלי והפלסטיני – ובין שמדובר במדינה אחת, דו לאומית, פדרלית. רבים רואים כיום פתרונות אלה כ”בלתי אפשריים”, אך לדעתי השתת הלאומיות הישראלית על האזרחות הישראלית עשויה להיות צעד נכון בדרך ארוכה ליישוב הסכסוך, בעוד שכיום יש פער תהומי בין הרצוי לבין המצוי, ושאלת האפשרי תהיה שאלת היסוד לדורות הבאים..... לסיום אביא מדבריו של אנטון שמאס, מתוך מאמרו המכונן “להיות ערבי בישראל בדור הבא”: “רק כאשר יחליט הרוב שבתעודת הזהות שלי ושלכם יהיה כתוב ישראלי – רק אז תישמע יריית הפתיחה של חזון הדור הבא. אך הקריאה האופטימית ביותר של המפה הישראלית כיום תוכיח לנו שקריאת הכיוון איננה בכיוון הזה. שאם כן – הגדרת מדינת ישראל כפי שהיא באה לידי ביטוי בהכרזת העצמאות חייבת לעבור רוויזיה”.179 עשרות שנים מאז כתב זאת שמאס, ואנחנו עדיין מייחלים שכך יהיה.
175 עמ’ 140־155. 176 העתירה גרסה שהלאומיות הישראלית היא המצע המשותף והשוויוני לקבוצות שונות בחברה הישראלית, אך היא לא תבטל את עצם קיומן של קבוצות השייכות והזהות הקיימות. 177 תמר הרמן, פאדי עומר, אלה הלר, ציפי לזר שואף – שותפים בעירבון מוגבל, יהודים וערבים, ישראל 2017, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ’ 12. 178 פאדי עומר, עמ’ 2. 179 מתוך, אלוף הראבן (עורך) – ישראל לקראת המאה ה־21, תשמ”ד, מוסד ון ליר, עמ’ 69.
36