Page 110 - 1943 הילל קוק
P. 110
אין אנדרטה לאינדיאני
דברי הוקרה לויל רוגרס גוניור האינדיאני שניסה להציל יהודים בשואה
על חוף הים של ניורק, אין אנדרטה לאינדיאני.
על החוף החולי המוזהב של תל אביב, אין אנדרטה לאינדיאני. על סלעי הגרניט האפורים של חוף בוסטון, אין אנדרטה לאינדיאני. על חופי החול הצהוב של לוס אנגלס,אין אנדרטה לאינדיאני. אין אנדרטה לאינדיאני, במוזיאון השואה בוושינגטון. אין אנדרטה לאינדיאני, במוזיאון יד ושם שבירושלים.
אין אנדרטה לויל רוגרס גוניור האינדיאני, במדבר באריזונה שם התאבד. אין מספיק אנדרטות על פני כדור הארץ, לחללי מלחמת העולם השנייה. אין מספיק מצבות עשויות שיש, כדי לזכור את היהודים שנרצחו בשואה. אין מספיק ימי זכרון, כדי להנציח את כל הקורבנות.
עכשיו שאושוויץ היא מושג מוכר, כעת,כל כך הרבה שנים אחרי אושוויץ. עלינו להבין את המשמעות של אושוויץ,עדיין איננו מבינים.
לאלה שאומרים שאושוויץ לא היה קיים
לאלה שזוכרים שאושוויץ אכן היה קיים
לכל מוסדות הזכרון, לכל הערים היפות השוכנות לחוף ימים
מחופי האוקינוס האטלנטי, לחופי האוקינוס השקט, לחופי הים התיכון. בוא לא נשכח, יהודים היו הקורבנות העיקריים של השואה.
לכן אנו שואלים, האם למישהו היה איכפת.
לכן אנו שואלים, מה קרה לנו בני אנוש.
האם לא הייתה נשמה, או אדם,שכן היה איכפת לו.
אדם שניסה לעצור זאת.
אחרי כל כך הרבה שנים, אחרי כל כך הרבה ספרים, אחרי כל כך הרבה סרטים,
108
