Page 68 - 1943 הילל קוק

ההערה השנייה שיש לכלול נאמרה כמעשייה עוד בעיצומה של ועידת יהודי אמריקה. תיעד אותה מאיר וייסגל, עמית קרוב של חיים וייצמן, ואחד מאדריכלי הוועידה, שסיפר אותה במכתב לווייצמן, ששהה אז בלונדון, מיד עם תום הוועידה. יש לזכור שהיה זה וייצמן, נוכרי ואזרח בריטי באותה עת, שנפח חיים בוועידה זאת בארה"ב. כך נאמר במכתב: "במזרח אירופה... כאשר יהודי מת, החברא קדישא ניגשת אל הבר-מינן ואומרת לו ישירות: 'חצקל בן שרה, אתה מת, אינך עוד חבר בקהילה.' כך עם האנטי-ציונים שבאו לוועידה. נאמר להם: 'אתם מתים; אתם לא שייכים
יותר' – זאת... היתה כנראה מטרתה העיקרי של הוועידה."45
ועידת יהודי אמריקה, פרויקט יהודי אמריקני וציוני מרכזי, תוכננה והוצעה רק כדי לחזק את התביעה למדינה יהודית אחרי השואה. היא התעלמה כמעט לחלוטין מהצורך הזועק לשמים בפעילות הצלה.
אפריל 1943: ועידת ברמודה
גישות ציוניות וניסיונות למנוע תעמולה ציונית במהלך המלחמה
ועידת ברמודה, סיכם מנהיג ציוני אחד "... לא נועדה אלא לשחרר במידה מסוימת את הלחץ הציבורי שהתעורר בקשר לסבל יהדות אירופה... ושום פעילות יעילה לא נשקלה בה מעולם."46 ועידת ברמודה יצרה אווירת ייאוש, בפרט בקרב מנהיגים ציוניים, וייאוש זה רק העצים את אמונתם המושרשת שרק פלשתינה תוכל להיות מקלט ליהודים. את תחושת התסכול המוחלט שחוו המנהיגים הציונים יש לבחון ברצינות, כי בעקבות ועידת ברמודה ובצל ענן ייאוש זה התעצמו רעיונותיהם הקודמים על אודות מדינה. בצומת זאת מנהיגי הציונות הסיטו את מעט האנרגיות שהוקצו להצלה לעבר מאמץ זה למען הציונות. נחום גולדמן, מנהיג ציוני ידוע מאירופה שבילה את מרבית שנות המלחמה בארה"ב כבן חסותו של וייז, הגיע לאותה מסקנה אחרי הוועידה כפי שעולה מהצהרה שלו בדיעבד: "לנוכח כישלון ועידת ברמודה... הגיעה העת להדגיש את קדימות התוכנית הציונית בייחס לשאלת הפליטים. היה ברור ששום מקום מקלט
גדול לא יהיה זמין בשום מקום אחר."47
במקרה שוועידת ברמודה היתה מציעה מקומות מקלט ליהודים, האם היו מנהיגי הציונות תומכים במאמצים לשנות את מיקום הפליטים, אפילו אם פירוש הדבר היה יישובם מחדש מחוץ לפלשתינה? התשובה לשאלה זאת קרוב לוודאי חיובית. אבל הדברים לא קרו כך: ליהודים לא נמצא מקלט ומנהיגי הציונות נותרו נאמנים להתקשרותם לפלשתינה. עם זאת, אפילו לאור כישלון ועידת ברמודה בניסוח פעילות להצלת יהודים, קשה להבין מדוע הציונים לא המשיכו לפעול לניסוח תכנית הצלה כלשהי אחרי ברמודה. התעקשותם ממניעים פוליטיים של הציונים
45 Meyer Weisgal (N.Y.) to Chaim Weizmann (London), September 3, 1943; Weizmann Institute Archives, Israel.
46 A. Lourie (N.Y.) to Dr. A. Louterback (Jerusalem), May 6, 1943; S44/250; Central Zionist Archives, Israel.
47 Minutes, American Emergency Committee for Zionist Affairs, May 3, 1943; Zionist Archives, New York City.
66