Page 66 - 1943 הילל קוק
P. 66
יעדיהם. "... המטרה העיקרית היתה שמונסקי, ניטרלי לכאורה, יזמן את הוועידה ושהיא תתנהל בלא נוכחות הוועד היהודי האמריקני וועד העבודה (שהתנגדו למטרות הציונות).. מסיבה זאת קבענו (ההנהגה הציונית). את התאריך (24 בינואר). שבוע אחד לפני הכנס השנתי של הוועד היהודי האמריקני, 31 בינואר (1943).. זאת היתה שגיאת חייהם (של הוועד היהודי האמריקני).
לא להשתתף, היום שבהיעדרם, אנחנו נטלנו מנהיגות אמיתית."38
בסופו של דבר הוועד היהודי האמריקני וועדת העבודה כן השתתפו בוועידת יהודי אמריקה, אבל אחרי קבלת ההחלטה בנוגע לפלשתינה בספטמבר, הם ניתקו את יחסיהם כתוצאה מאי- הסכמתם. כך זכו הציונים בניצחון גדול ובמעמד חדש בחיי יהודי ארה"ב, היות שרוב יהדות ארה"ב תמכה עכשיו פומבית במצע הציוני שקרא להקמת מדינה יהודית אחרי המלחמה. "כולם הרגישו שוועידה זאת היתה רגע גדול בחיי יהדות אמריקה, שלעולם לא יעז עוד איש לומר שהציונות מייצגת רק מיעוט של יהודי אמריקה. היה ברור לכול מי שעיניו ואוזניו בראשו
שהציונות היא הדוברת האותנטית של יהדות אמריקה."39
דבר אחד שאיים על ההכנות החלקות בראשית 1943 לוועידה הנוטה לציונות היה נושא הצלת יהודים שצץ שוב ושוב על פני השטח והפריע למצע המדינה הציוני. החדשות הנוראות על אודות הטבח ההמוני המשיכו לזרום. לא ברור מדוע "עסק ההצלה" הזה נוסף לסדר היום של הוועידה בצורת קריאה לפעולת הצלה כלשהי; אבל היא נוספה והרגיעה כנראה סיעה קולנית כלשהי, אף
שהיא לא קודמה ברצינות.
בוועדת ההצלה שהוקמה במסגרת הוועידה היו חברים יותר משישים משתתפים שייצגו את רוב ארגוני יהודי ארה"ב וכן את יהדות אמריקה. אבל לא היה להם מושג מה כרוך בהצלה – פשוט לא היה להם שום ניסיון בתחום. הם גם לא הבינו את ממדי אסון יהודי אירופה, ומה נעשה או לא בעבר על ידי מנהיגים יהודים אמריקנים למנוע אותו. בקצרה, למשתתפים לא היה שום מושג אילו אמצעים ננקטו להצלה מאז פרוץ המלחמה. שני מומחים מהקונגרס היהודי העולמי אכן הרצו בפני הנוכחים בוועדת ההצלה, הסבירו להם את טבעה של איזו הצלה אפשרית והראו להם עד כמה בלתי יעילים היו מאמצים קודמים. הוסבר גם למשתתפים שהם לא נועדו לתפקד
כגוף הצלה אלא רק להמליץ על רעיונות להצלה.
למרות זאת, חברי ועדת ההצלה עבדו במסירות להעלאת רעיונות חדשים. הם עשו מאמץ אמיתי לנסח המלצות להצלה, עד כדי כך שנחישותם גרמה לישיבה להימשך עד שעות הלילה המאוחרות. כאשר הציגו לבסוף את הצעותיהם בפניהם הוועד הכללי של ועידת יהודי אמריקה,
הם זכו לתגובה צינית:
מר ויצמן: איני יודע אם אני משפר או מחמיר את המצב עבור הוועדה (להצלה). כאשר אני אומר שהם לא עשו מה שעשו בארבע דקות. הם ישבו כמה לילות עד ארבע לפנות בוקר.
38 Nahum Goldmann to Eliezer Kaplan, January 28, 1943, Minutes of the Jewish Agency Executive, March 21, 1943; Central Zionist Archives, Israel.
39 Meyer Weisgal (N.Y.) to Chaim Weizmann (London), September 3, 1943; Weizmann Institute Archives, Israel.
64
