Page 84 - 1943 הילל קוק

בשוויץ 1942 – 1945," שבו נכתב "קשרים שהובילו ישירות לאבווהר (שירות המודיעין הצבאי הגרמני). פותחו באמצעות סוכן מפתח מקורב לחוגים מדיניים גרמנים גבוהים." כדי להבין לעומק כמה סוגיות בקשר לשווייץ, מרלין עודד אותי לנסוע לישראל לבקר את איש האצ"ל לשעבר, ד"ר ראובן הכט, שמשפחתו חיה בשווייץ והיתה מעורבת בסחר בדגנים. מעשיהם בזמן מלחמת העולם השנייה נותרו בגדר מסתורין. ד"ר הכט, ציוני מסור, ותומך האצ"ל עבד בשוויץ בעסק המשפחתי בזמן המלחמה, ואחריה המשיך את עסקיו בממגורה שבנמל חיפה. הוא היה
תומך נלהב של מנחם בגין ומפלגת חירות.
לפני צאתי לישראל מרלין מסר לי מכתב היכרות לד"ר הכט, והעתק מסמך אמריקני רשמי שסם וודס מסר להכט כאות הוקרה על שירותיו לבעלות הברית במהלך המלחמה. לא קל היה להיפגש עם ראובן הכט, אבל לבסוף הגעתי אל משרדו. אלא ששהותי היתה קצרה: כפי שחשדתי, ברגע שפתחתי את פי והזכרתי את סם וודס, הכט ביקש ממני בנימוס לעזוב – לא היה לו עניין לספר לי מה התרחש בינו לוודס. שווייץ, מדינה ניטרלית לכאורה במלחמת העולם השנייה, לא היתה
בדיוק ניטרלית אחרי הכול.
היחסים בין ניטרליות לריגול במהלך מלחמת העולם השנייה נותרו, אני מאמין, נושא ראוי למחקר, כי יש לו משמעות לסוגיית טבח יהדות אירופה – האם ייתכן שתהליך ההשמדה היה אפילומואטמעט,אםלאנבלם,לולאחּובלהמודיעין,אואםכמהיהודיםשהיוחופשיים לפעול, היו עושים זאת ביתר אומץ? על יהודים בני זמננו, החיים וחושבים אחרי אושוויץ, להתבונן באובייקטיביות במה שנעשה באושוויץ. עצוב מעט, ואולי מוקדם מדי, לנתח אירועים שחוו יהודים לפני שבעים שנה בלבד. לדעתי, הניסיונות להסביר את השואה באמצעות אלי ויזל בארה"ב או מוזיאון יד ושם בירושלים נכשלו כישלון מוחלט. ויזל העדיף להגביל את כתיבתו לסיפורים חסידיים, תחת שיעסוק במציאות מדינית הקשורה בשואה. אחרי שחרורו מאושוויץ, ויזל הגיע לפריז, שם הוא אהד את האצ"ל והכיר את פיטר ברגסון. מאוחר יותר ברגסון בא לעזרת ויזל בניו יורק אחרי שהאחרון נפצע בתאונת דרכים. נכון להיום לא ראיתי בכתבי אלי ויזל שום התייחסות לפיטר ברגסון, שידע בהחלט מה לעשות בתקופת השואה, והבין בוודאי את ההזדמנות ההיסטורית אחרי השואה להקמת ישראל כרפובליקה מודרנית בעלת חוקה (מה שטרם קרה). מצד שני, מוזיאון יד ושם מתמקד בגבורה יהודית במהלך השואה, אבל שכח לגמרי לכלול עד לאחרונה את היהודי החשוב ביותר של המאה העשרים, פיטר ברגסון (הילל קוק), שבעזרת כמה חברי אצ"ל לא הרפה מדרישתו שעל ממשלת ארה"ב ליטול תפקיד פעיל בהצלת יהודים (מי מלבד ארה"ב היה מסוגל לעשות זאת?). יהודים החיים אחרי השואה בארה"ב או בישראל חייבים למצוא רעיונות טובים יותר, לחשוב לעומק, כדי לנהל את ענייניהם באופן שלא
יעוור אותם לעולם המציאות המתפתחת סביבם.
82