Page 117 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 117
63 נזכור
בפתק שממתין לי על השולחן, מופיע למען הסדר הטוב שם קורא ושמות שלושה ספרים שלדבריו לקח. אלא שחסר מספר הברקוד וכן מספר העותק, ובכלל, מי לוקח ספרים כשהספרייה סגורה, או נכון יותר שלא בשעות הפעילות של הספרייה, שכן המקום כמבנה, פתוח גם בשעות אחרות. ובכל זאת טורחים וכותבים לי פתק ולא סתם נעלמים עם הספרים, ועלי לראות את חצי הכוס המלאה ואין צורך להכביר במילים. באחד הימים אני מוצאת נער כבן 15 עומד ליד המדפים מתאמץ ומנסה לשלב בכוח ספר בין הספרים. אלא שהמדף צפוף והבחור עובד קשה. "סליחה" אני שואלת "מה אתה מנסה לעשות?" הוא עומד נבוך מעט ומסמן בראשו שהוא בעצם לא כל כך בטוח. "אתה יודע איך הספרים מסודרים?" שוב, מבט עם סימן שאלה..."לא בדיוק". "אז למה אתה טורח להכניס את הספר?" נראה שהבחור המום מן השאלות שאני ממטירה עליו. כל מה שרצה לעשות זה קצת סדר. הוא מצא ספר זרוק על השולחן והחליט שמקומו בוודאי לא על השולחן, לכן לקח יוזמה שלדעתו הייתה ברוכה, וניסה להשיב את הבן האובד אל חיק משפחתו, והוא אינו מבין מדוע התכוון לעשות טוב והוא מוצא עצמו לפתע מותקף בשאלות מוזרות. ובאמת, מה בסך הכול עשה? ומדוע אני לא מעריכה את העובדה שהוא ממש ממש התאמץ, כי המדף דחוס והיה צריך להשתמש בשרירים לדחוף את הספר למקום אליו כיוון אותו. אני בעד יוזמה. שלא תבינו אותי לא נכון. אבל גם את הזקנה שרוצה לחצות את הכביש לא צריך להעביר מימין לשמאל ומשמאל לימין עד אין קץ... הבלוג נכתב לזכרם של עשרות ספרים נעלמים שמקום מנוחתם האחרון לא נודע.
117
