Page 116 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 116
62 משמרות הצניעות
"מי מחליט איזה ספרים לקנות לספרייה?" השואל, קורא כבן 65 + נראה נרגש כשהוא אוחז בידו את הספר 'ספארי' שכתבה ג'וליה פרמנטו. "אנחנו רוכשים את רבי המכר האחרונים, ונותנים משקל לספרים מועדפים, פחות עיון ויותר פרוזה. ובעת האחרונה הרבה ספרים מן הז'אנר של 'חמישים גוונים של...׳ ודומיו. יש להם ביקוש רב". אני רואה ניצוץ של הסכמה בעיניו כשהוא שב ומנפנף מולי ב'ספארי'. "או, על זה בדיוק אני מדבר. הספר הזה הוא פורנוגרפי. הקראתי לאשתי את המשפט הראשון ושאלתי אותה אם להמשיך, והיא ענתה שזה מספיק, היא לא תקרא ספר שכזה". "ואתה" שאלתי, "קראת?" "כן", ענה "אני, יש לי עקרון כזה שאני קורא ספר עד סופו ולא מפסיק באמצע". "נכון" הסכמתי אתו (אם כי אני לא חושבת כך), "אבל יכולת לקבל החלטה אחרי המשפט הראשון, ובכל זאת המשכת וקראת אותו. אז מהי המסקנה שלך?" הוספתי והקשיתי, "זה ספר טוב?" "זה ספר שמקומו לא יכירנו בספרייה. אילו זה היה סרט היו אומרים עליו שהוא סרט פורנוגרפי". בימים אלו חגגנו את יום השפה העברית. באחת התוכניות ששודרו ברדיו, דובר על השימוש במשפט "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת". נעמי פולני, מייסדת ומנהלת להקת התרנגולים, אמרה, בניגוד לדעה המקובלת כיום, שדווקא הנרמז, זה שלא נאמר ונשאר קצת כמסתורין הוא שנותן טעם מיוחד לדברים. כמה פעמים אנו מוצאים עצמנו אומרים דברים, ומתכוונים בעצם למסרים הפוכים?
116
