Page 114 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 114
61 זה לא הגיל
ש. אדם שגילו להערכתי בסביבות ה-80, קורא על פי רוב ספרים סולידיים. ספרי עיון בנושא מלחמות, וספרי פרוזה בענייני משפט וריגול. לפני מספר ימים נכנס לספרייה נסער ונרגש. "הספר הזה" הוא מגיש לי את ספרה של שלי יחימוביץ 'אשת איש' אינו ראוי להימצא בספרייה. זוהי פורנוגרפיה לשמה. ממש פורנוגרפיה נמוכה ואין בו שום ערך נוסף. הגעתי לעמוד 25 והפסקתי לקרוא. פשוט נורא. ומה יקרה אם ילד בן 16 יכנס לספרייה ויקח את הספר?" אני:"לצערי היום הם חשופים לאינטרנט ולשאר המדיות, קשה לשלוט בזה". הוא: "ואם הנכד שלי בן ה-18 יראה את הספר אצלי ויתחיל לדפדף..." אני: " בן-18, כבר די גדול..." הוא: "לא. צריך פשוט להוציא אותו מן הספרייה. מסופר בו על אישה בת- 80 שמנהלת רומן עם המאהב שלה כשהם עושים פעולות אקרובטיות המתאימות יותר ללוליינים בקרקס". מודה באשמה. לא קראתי את הספר. אחרי שהקורא הנרגז עזב, הסתקרנתי והתחלתי לדפדף. הסיפור הוא על אישה בשנות ה-30 לחייה, ובחודש השמיני להריונה, מה שמשמש לה אמצעי מניעה בטוח ביותר לנהל רומן סוער מאחורי גבו של בעלה. איכשהו, אישה בחודש השמיני התחלפה בעיני הקורא לאישה בת-80 אליה הוא קרוב יותר בגיל... באותו עניין ובאותו היום ממש, הגיעה קוראת בת-88 (בדקתי בכרטיס שלה). היא החזירה מספר ספרים, וקוראת אחרת שראתה את מגוון הספרים התפעלה "אישה בגילך מתעניינת במאפייה ובמקביל בספרי היסטוריה, איזה יופי". "נכון", אמרה. "אני אוהבת לקרוא מגיל צעיר ותמיד קראתי ספרים מאוד מגוונים". "ואת לא יודעת מה יש לה כרגע בבית" הוספתי. הספר 'חמישים גוונים של אפור'.
114
