Page 112 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 112
60 כמה מלים על שירותים
מדי פעם אני שומעת אנשים מספרים שהנייד נפל לאסלה ועליהם לייבש אותו. מהי הדרך הנכונה לעשות זאת? הרעיון האורגינלי לשוחח עם אנשים כשאתם יישובים 'על פי הבאר' אינו חדש כלל. הוא הומצא פחות או יותר עם המצאתה של האסלה, כאשר מדי בוקר היה מגיע אציל ששילם לא מעט עבור השירות לארמונו של לואי ה-15, ועמו שירותים ניידים שהזכירו בצורתם את כס המלכות, ובשעה שהיה כבודו עסוק בריקון נקביו, היה ספר החצר מסדר את הפאה לראשו. כאשר סיים את ענייניו, היו רופאי החצר בודקים את התוצרים ולאציל אחד ניתן הכבוד למחות בפיסות כותנה מיוחדות את הישבן המלכותי. כיום כולנו לואי ה-16 וכמעט אין חדש תחת השמש למעט העובדה שהתעדנו מעט, בכל זאת בינינו לבין המשוחחים עמנו עומד מסך המסנן באופן מוחלט את הריחות אבל לא בהכרח את
הצלילים. אם תתמהו לדעת למה בחרתי לעסוק בנושא ביזארי זה, אספר, שלאחרונה יצא ספר ושמו "ההיסטוריה של החרא" שכתב דומיניק לפורט. שם הזוי לכל הדעות אבל אכן עוסק בדבר עצמו. אפשר לקרוא על כך באינטרנט, ואני רוצה להציג כאן קטע מן הפתיח, "הפתיחה המבריקה קושרת בין שני צווי מלך שהתפרסמו בצרפת 1539, צו לענייני ניקיון השפה, שהכריז על הצרפתית כשפה הרשמית ואסר על השימוש הממלכתי בלטינית, וצו לענייני ניקיון הרחובות, שאסר על תושבי פריז להשליך את פסולתם לרחוב וחייב אותם לשמור אותה בביתם פנימה. שני הצווים עוסקים בעצם בתשוקה לטיהור המרחב התקשורתי והציבורי, והם עדות לאופן שבו הרנסנס מוליד מתוכו את המודרניות." אם נחזור לפתיח, הרי שהקידמה הולידה רגרסיה, שכן המאפיין הבולט של תקופתנו הוא חזרה לטשטוש הגבולות בין הפרטי לציבורי. אין קיר שיכול לבלום חדירה וירטואלית, והבית מזמן איננו מבצר. אנשים ממשיכים בשיחות אינטימיות במעלית, באוטובוס ובכל שאר המרחבים הציבוריים, לעיתים נדמה שצריך התערבות כירורגית כדי לנתק את הנייד מגופם של אלה ההולכים אתו לשירותים או למיטה. אז בחזרה לענייננו, כיצד מייבשים סמרטפון?
112
