Page 111 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 111
59 המשא שעל גבנו
אנשים נכנסים לספרייה ועל כתפיהם תיק עמוס ספרים, חלקם להחזרה וחלקם תרומה. הם מסתובבים בין המדפים מספר דקות, לפעמים מעט יותר. משתהים. מוציאים ספר מן המדף, מעיינים קצת ומחזירים למקום. לפעמים הספר המעניין אותם נמצא דווקא על המדף העליון ואז הם נמתחים על קצות אצבעותיהם והתיק הכבד תולש את הכתף, ולעיתים כמו להכעיס, הספר נמצא על המדף התחתון ביותר והם צריכים להתכופף נמוך מאוד והמשא הכבד על הכתפיים עוד רגע מטיל אותם על הפרקט. אבל הם אוחזים בעקשנות ובנחישות בתיק ולא מסירים אותו מעל גבם. יש שנשברים, ואז ניגשים אל שולחן ההשאלות ובחצי התנצלות אומרים,
"טוב, קשה לי לסחוב לכן קודם אחזיר ואחר כך אלך לבחור". אגב ההחזרה והלקיחה הן שתי פעולות מחשב שונות כך שאינם גורמים לי עבודה כפולה. כמה דברים בחיינו אנחנו ממשיכים לשמור למרות שאפשר היה להיפטר מהם מזמן. חפצים מיותרים ממלאים ארונות, ואם אין מקום בארון, יש בוידם, ואם הבוידם מלא, יש מחסן כי אולי יום אחד...וכשמגיע יום אחד שוכחים איפה זה בכלל וקונים חדש. וכמה דעות, רעיונות ועקרונות אנחנו ממשיכים לאחוז בעקשנות במהלך החיים ומסרבים להרפות, ופרשנויות לזיכרונות, למערכות יחסים, ולמה שעשו לי כשהייתי בן שנתיים, אנו עומסים על גבנו וממאנים להניח ולשחרר, והברכיים נשחקות, המפרקים חורקים, הצוואר תפוס והגב התחתון...אוי אוי הגב התחתון.. גילוי דעת אישי קטן, בימים אלו אני לוקחת חלק בתערוכה עם ציורי שמן שאני מציירת מזה 8 שנים. אנשים שואלים אותי, לא קשה לך למכור? ואני מודה שבתחילת הדרך היה קשה לי להיפרד, וגם היום יש ציורים יקרים לי, אבל אני שבה ומתרגלת את הפרידות, ומפעם לפעם התהליך קל יותר, מוקל לי, האופק גדל, ונפתח מרחב לדברים חדשים...
111
