Page 41 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 41
19 אלה שתמיד צודקים
"100% שהחזרתי אותו. אני תמיד לוקח שני ספרים, והנה החזרתי את שניהם. אני בטוח ביותר ממאה אחוז שהוא לא אצלי בבית". מולי עומד איתי. בחור בטוח מאוד, ובעיקר בטוח בצדקתו. מאוד מאוד בטוח. אין לו ולו קמצוץ של ספק שהחזיר את הספר 'הריפוי של שופנהאוור' מאת יאלום. אני פוגשת בספרייה לא מעט אנשים בטוחים בעצמם כמו איתי. הם בדרך כלל נחרצים ומבוצרים בצדקתם. ..."זה לא יתכן. החזרתי את הספר כבר לפני חודש". ..."את בטוחה שאת בכרטיס הנכון?" ..."אף פעם לא לקחתי ספר בשם כזה. תבדקי, זו בטח טעות". ואני בודקת. קשה לי להתווכח עם הבטוח שמולי, ולא פחות מזה קשה לי להתווכח עם המחשב. הטיעונים מגוונים, אבל הצודק תמיד משוכנע לחלוטין בצדקתו ואין בלתה. נכון, קורה שגם אנחנו טועים, ובסוף מוצאים את הספר, אבל התסריט השגור יותר מתנהל בערך כך: יומיים אחר כך מצלצל הטלפון בספרייה, "חגית שלום. זוכרת את הספר ההוא שחשבתי שאיננו אצלי? אני מה זה מתנצל/ת. צדקת. חיפשתי שוב ומצאתי. לא תאמיני. הוא היה – באמבטיה / על המקרר / מתחת לספה / נפל בין המיטה והארון / העוזרת ניקתה... באמת סליחה" דבר אחד למדתי בביטחון ובוודאות מן המקרים הללו. אני אף פעם לא בטוחה או צודקת ב-100%. בספרו מיכאל קולהאז, שיוצג בחיפה בסוכות במסגרת פסטיבל הסרטים, עוסק פון קלייסט, סופר גרמני בן המאה ה-18, באחד האנשים הצודקים ביותר וגם הנוראים ביותר שבדורו. "העולם חייב היה לברך את זכרו אלמלא הגזים הוא במידה טובה אחת. חוש הצדק עשאו שודד ורוצח". מיכאל רוכב עם להקת סוסים מפוטמים לשוק, ומקווה להפיק מהם רווחים נאים, אלא שבדרכו הוא נדרש לתעודת מעבר, ובזמן שהוא פודה
41
