Page 42 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 42
אותה, עליו להשאיר את סוסיו הנאים כמשכון. בשובו, מוצא מיכאל את סוסיו כשהם כחושים ומורעבים, לאחר שהשתמשו בהם לעבודה ולא דאגו לשלומם. מיכאל דורש לקבל בחזרה את הסוסים מפוטמים ובריאים כפי שהשאירם, וגומר בלבו לתבוע לעצמו דין צדק בפומבי. למרות שאיש אינו עומד בדרכו לקבל בחזרה את סוסיו, הוא מחליט לצאת למלחמת צדק בה הוא מחפש לנקום ביונקר האחראי לנזק שנגרם לו, ומאיים על כל מי שיעז לעזור ליונקר, בעונש מוות ושריפת רכושו. קנאותו ותביעתו שהצדק ייעשה על פי דרכו, מעבירה אותו על דעתו וגורמת לו לאבד עניין בכל דבר אחר - "שוב לא מצא קורת רוח אף לא בבית וחדרו, ואפילו לא באשתו וילדיו". הוא טען "שאינו חפץ להישאר בארץ שבה ממאנים להגן עליו כחוק... ולפיכך מוטלת עליו החובה כלפי העולם להביא עצמו בכוחו הוא פיצוי על העלבון שנגרם לו ובטחון מפני עלבונות לעתיד לבוא לבני
ארצו". לאחר שהוא זורה מוות וחורבן על פני הארץ כולה, הוא מוצא את סופו על עמוד התליה. יום כיפור מאחורינו. ׳מיכאל קולהאז׳ הוא רק סיפור. ואני, בעד להכניס מעט ספק לוודאויות שבחיינו, ואז אולי יתפנה גם מקום לחמלה, לקבלה ולהומניות. גמר חתימה טובה, וחג שמח.
42
