Page 51 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 51
24 אנשי המחר
הגיעו אלי לספרייה שני זאטוטים. קצת מעל גובה השולחן. האחד עם עגיל יהלום באוזן. לשני תסרוקת שנראית כמו שדה מעובד לסירוגין, חלקה גזומה ואחרת לא. הם: "אנחנו מחפשים פרשנות על ספר שמות". אני: "מה בדיוק אתם רוצים לדעת?" היהלום: "כל מיני פרשנות. אנחנו צריכים לעשות הצגה בכיתה". אני: "אתם מעוניינים בנושא מסוים בספר שמות?" היהלום: "כן, הנושא הוא הסנה הבוער. אני מצייר את הסנה. זה צריך להיות מאוד ברור". הגזום (ברצינות עד עמקי שורשיו הגזומים): "אנחנו צריכים לעשות עבודה מאוד יסודית." היהלום: "כן, יש פה הרבה השקעה והרבה כסף". אני: "באיזו כיתה אתם?" במקהלה: "כיתה ג". שני אנשי עסקים זעירים. אני רואה אותם עוד כמה שנים. לא הרבה. מכווני מטרה, ענייניים, בטוחים בעצמם, מצליחנים. חדר העיון שלנו, בדומה מאוד לגן בספרו של אוסקר ווילד, 'הענק וגנו', שעד לפני מספר לא רב של שנים המה ציפורים וחיים, השתתק פתאום. מה שעולל הענק לגנו, עוללה פלישתו של האינטרנט לעולמנו. חורף כבד ירד עלינו וכמעט אין איש פוקד את חדר העיון. לפיכך גם לא יושבת בו ספרנית דרך קבע והקוראים המבקשים שירות, מגיעים לעמדות ההשאלה. אחת לתקופה, נשברת שיגרת ההשאלות הרגועה בעמדת המבוגרים, כאשר להקה של בני תשחורת פורצת בצהלה לספרייה. אנשי העסקים של המחר, ואלה שינהלו את עולמנו. מהם עם יהלומים באוזניים, אחרים עם שיער גזום, על פי רוב גילאי יסודי וחטיבה. כולם רציניים עד אימה ובה במידה להוטים ומתרגשים, נכנסים איש לדברי רעהו וכולם יחד מבקשים באותו זמן את אותו נושא. למשל - נושא המים בישראל. לצערנו זה נושא בעייתי. אין עודף ממשאב זה בארצנו, ובספרייתנו אין עודף בספרים העוסקים בנושא, וכאשר כמה עשרות ילדים בו זמנית
51
