Page 81 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 81
40. מה זה כל הזבל הזה
באחד הימים התפרץ לספרייה קורא כועס. מאוד מאוד כועס. מהבעת פניו למדתי שעוד רגע אני הולכת לחטוף מכות. קורא: "מה זה הספרים, הזבל הזה, על מדף המומלצים?" אני: "סליחה אדוני. אני שמה על המדף ספרים שעונים על דרישות הקהל הרחב". קורא (זועף): "איפה הספר של גרוסמן? למה יש רק 2 עותקים של הספר החדש שלו והמון ספרים זבל שאני בכלל לא מסוגל לקרוא?" אני (עדיין שומרת על טווח ביטחון מאחורי השולחן שלי): "אנחנו משתדלים לקנות כמה עותקים של רבי המכר, אבל אנחנו חייבים לקנות גם ספרים נוספים, בשפות זרות, ספרי עיון, ספרי ילדים ואחרים, ויש לנו תקציב מוגבל..." קורא (ממשיך באותו טון תוקפני): "מה זה כל המומלצים? אז תכתבי על יד כל ספר תקציר ותסבירי למה הוא מומלץ". אני מודה שבשלב זה חשבתי שהאיש מתלוצץ ועוד רגע יפרוץ בצחוק ויגיד, סתם... חייכתי, וניסיתי לשאול אותו אם הוא באמת כועס. לא היה שום מקום לטעות. שרירי הכעס בפניו ובגופו העידו על פעילות נמרצת להיפרד מן החרון. "הספרים על מדף המומלצים אינם בהכרח רבי המכר האחרונים" אמרתי, "חלק מהם היו בזמנם רבי מכר. רבי המכר כלל לא נמצאים בספרייה, הם כל הזמן מושאלים. הבחירה שלי בספרים המוצגים היא מתוך היכרות עם הקהל וטעמו. אני משתדלת לקלוע למגוון רחב של טעמים". "ואיך את יודעת? את קראת את כל הספרים האלה?" נדמה לי שבשלב הזה אני רואה קצה חיוך מפציע על שפתיו. "ברור שלא, אבל אני מקבלת המלצות מקוראים ואני יודעת מה חלקם אוהב לקרוא. עובדה שלמעלה מ-90% נעצרים על יד מדף המומלצים ויוצאים משם מסופקים. יש למשל קבוצת נשים (כן מה לעשות, זה מגדרי) שקוראות רק רומן רומנטי ומתלוננות ללא הרף על כך שאיננו מחדשים את מלאי הספרים שהן אוהבות."
81
