Page 88 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 88
44 מספרים
אני אדם של ספרות ולא של ספרות. הכיצד? המילה הראשונה נגזרת מלשון ספר, והשנייה מלשון מספר. כאמור, מה שנוגע למספרים, רחוק מעולמי, והולך לצערי ומתרחק עם הזמן. ידוע לכל שהמקומות החלשים או הרגישים שלנו הם הראשונים להיפגע, וכך עם השנים, הזיכרון שלי למספרים הוא הראשון שנפל על מזבח הגיל. פעם יכולתי לחייג מספר טלפון לאחר שהתבוננתי בו פעם אחת, והיום אני צריכה לפרק אותו ל-2 עד 3 פסקאות. אולי המספרים התארכו? שלא לדבר על מספר הרכב שאני ממלאה בו דלק ידנית פעם בשבוע, ובכל פעם בוחנת אותו מחדש. טוב, אולי אני לא האשמה היחידה בעניין, שהרי הזיכרון שלנו כבר מזמן אינו שוכן היכן שאמור היה לשכון, כלומר בין אוזנינו. הוא נדד משם אל הכיס או התיק או כל חלל אחר בו שוכן ה'משכיחון', אותו מכשיר שלא נעז לצאת מן הבית בלעדיו. למה לאמץ את המוח ולטרוח לזכור מספרי טלפון? למה בכלל לאמץ את המוח? אז דווקא מן הסיבה הזאת אני נאבקת בסודוקו כל סוף שבוע, ורודפת נואשות אחר הספרות שבאורח מסתורי נעלמות מעיני, בכל כוחי לא לוותר להן. יש לי כמה קוראים בספרייה שזכו במספרים עגולים ויפים, 6000, 6666, 8000... אותם באורח פלא אני זוכרת. כשאני רואה קורא כזה שזכה במספר מיוחד, גם אם זה קורה בסופרמרקט או סתם ברחוב, ואפילו במכונית לידי, אני מיד נזכרת גם במספר שלו. כמה אינפורמציה מיותרת, ובשביל מה לבזבז שטח אחסון יקר במוח? לפני מספר שנים פנתה אלי קוראת ותיקה. מסתבר שכאשר הייתה תלמידת בית ספר היה לה מנוי לספרייה שמספרו זהה בדיוק לזה שלי כעת בספרייה. האם אכפת יהיה לי להחליף אתה את המספר? ברור שלא הייתה לי סיבה להתנגד, והחילוף בוצע בו במקום. עד לאותו יום לא זכרתי כלל מה היה מספר הקורא שלי, אבל מאותו יום ואילך, אני לא שוכחת את המספר ההוא.
88
