Page 89 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 89
45 מכתב מרגש
הקורא מולי נראה נרגש. הוא הושיט לי פיסת נייר מקופלת. "מצאתי את זה בתוך הספר ('על הדברים החשובים באמת', חיים שפירא), זה משהו מאוד אישי ואינטימי ואני חושב שכדאי למצוא את מי שזה שייך לו." פתחתי בדחילו את הדף שעל גבו נכתב ביד רועדת, "למיכל באהבה". אני מביאה את הדברים כלשונם. שיניתי רק שני שמות. את שמו של המשפטן ושמה של זו אליה מיכל מתבקשת להתקשר. "אני מרגישה שהגעתי לסוף דרכי לכן אני נפרדת ממך באהבה גדולה ומודה לך על כל מה שעשית למעני. ובקשה לי אליך, שעל המצבה שלי תרשמו אתשםהורי,מיכל'הויעקב, ושםאחיהבכורמיישל(משה)והתינוקתשלו ששמה היה פרומה'לה שאמי כה אהבה. הם נספו בשואה בטרבלינקה, יהי זכרם ברוך. למטפלת יש חבר ושמו דוד יעקב והוא משפטן והוא מכניס לה לראש כשהיא (כךבמקור)תטפלביעדיוםמותיישלהחלקבעיזבון.אלתצלצלי, דברי עם גילה." סוף ציטוט. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי הייתה שהפתק הושאר בספר על ידי הקורא הקודם ומיד התקשרתי אליו. תשובתו הייתה שלילית, זה לא שייך לו. גם הקורא שקדם לו התרגש מהמאמץ שעשיתי אבל אמר שאין לו נגיעה למכתב, ופההגעתילמבויסתוםכימדוברבעותקחדששהושאללשלושה אנשים בלבד. מסקנה אפשרית שהפתק נשכח בספר שנתרם לנו כאשר רוקנו את ביתה של הכותבת, כיוון שעברה לעולם אחר. נשארנו ללא קצה חוט, וצר לי לחשוב שאולי מיכל שאמורה הייתה לראות את הכתוב כלל לא ראתה אותו, או שאולי היא עדיין מחפשת...
89
