Page 80 - קטלוג משא - 1973
P. 80
פלק זאב
אב שכול, אביו של שאול (שולי) פלק ז"ל, שבמלחמת יום הכיפורים לחם בסיני, נהרג ב"חמוטל" והוגדר "נעדר" תקופה ממושכת.
זאב פלק ז"ל החל לצייר בתקופת החיפושים אחר בנו שנעדר. באמצעות הציור ביטא את רגשותיו. מאחר והיה עיוור צבעים, צייר ב'שותפות' עם בנו שוקי, האח התאום של שולי. האב המשיך לצייר באינטנסיביות לאחר המלחמה ועד מותו.
הציור 'נעדרים', המוצג בתערוכה "1973 – יומן משא", הינו הציור הראשון של פלק. הציור מציג בשפה ריאליסטית דקדקנית את הקסדות הריקות של שני הנעדרים – שולי פלק ומפקד הטנק שהיה עימו, אמיר כהן, את שתי הדיסקיות הנושאות את שמותיהם וכלנית בעת קמילתה. כל אלה מונחים על הסימנים שמותירים בחול זחלי הטנק. האב, שהיה כאמור עיוור צבעים,
ראהחשיבותרבהבציורהדימוייםהשוניםבצבעיםריאליסטיים,הקפידבפרופורציותובְקֵני-המידהשלכלמרכיביהציור והשתמשבסמליםמוכריםומובניםשלעקבותזחליהטנקוכלניתנובלת.זוהייתה,כנראה,דרכולַכֵמתאתִריקהגעגועלבן, שאין יודעים את מקומו, בקונקרטיזציה מובנת לכל אחד ואחת. זו הייתה זעקתו לשתף את כלל ה'אדם' בכמיהה חסרת הגוף
או הגוון, לקבלת נתונים ולאיתור הנעדרים.
העובדה, שציור זה הינו נקודת פתיחה להתמקצעות של פלק ביצירה ובעיסוק באמנות, מצביעה על צומת דרכים, בו רבים מהאמנים המציגים בתערוכה חוו, בעקבות המלחמה, את הבחירה באמנות כדרך חיים, כדרך ביטוי לספר את סיפור חייהם וחוויותיהם, לבטא את כאבם ואת תגובותיהם לסביבה בה הם חיים. התערוכה חוזרת ומצביעה על שורש היצירה האמנותית בפצע ההומני של היוצר, וחושפת היבטים של חוויות מלחמת יום הכיפורים כטראומה אישית, ולא רק כמחדל חברתי-מדיני.
יהי זכרו ברוך.
78
זאב פלק
