Page 11 - ספר 1973 FLIP
P. 11
אמנות ומלחמה “1973 – יומן משא” פרסה תשתית רחבה לדיון על יחסי הגומלין הבלתי נמנעים שבין ‘מדינה במלחמה’ לבין החברה והתרבות
הישראלית בכלל ושפת האמנות הפלסטית בפרט.
המפתח לבחירת האמנים ויצירותיהם לתערוכה היה עצם השתתפותם במלחמה. הייתה זו החלטה אוצרותית שנתנה, מצד אחד, חשיבות וקדימות לעוצמת חווית הלוחם בפועל כמרכיב הכרחי בהתייחסות לתיעוד המלחמה העקובה מדם של מלחמת יום הכיפורים, ומצד שני, אפשרה המחשה נקודתית משמעותית של יחסי הגומלין שבין המלחמה לבין הביטוי האמנותי.
מגוון הפעילויות האמנותיות שהוצגו בתערוכה הציע כיוונים לשיח עתידי מתמשך בנושא, בעוד התערוכה בכללותה סימנה מהות ישראלית ייחודית של ‘לוחם-אמן’.
11
השיטוט של הצופה העכשווי בחלל התצוגה בין המנעד האקלקטי של העבודות, חשף התכתבות פנימית, לא מתוכננת, בין כל העבודות בפן האיקונוגרפי-תוכני, בפן השפה הצורנית-מורפולוגית ובפן של הפעולות האמנותיות האישיות בהן נוקט כל אמן בהכנת עבודותיו. זיכרון המלחמה, על רבדיו האישיים והקשריו הקולקטיביים, היה לחומר גלם, תרתי משמע, ליצירתם המקצועית של כל המשתתפים בתערוכה. חלקם השתמשו בדמיון, בהזיה ובפנטזיה של ימי הקרב בכדי להעביר את החוויה
המציאותית שעברו, והאחרים יצאו לשטח, פיסלו עם החומרים הפיזיים וממצאי ״רדימייד״ שמצאו בסביבת הקרב.
למרות הביטוי האישי של כל אחד מהאמנים בבחירת הדימויים והחומרים בעבודותיו, אפשר היה לראות בתערוכה דימויים ומוטיבים אוניברסליים, חוזרים ונשנים, שחושפים עולם מטפורות, שמבטא ייצוגיות פואטית של הנפש האנושית: דילמות של מאבק וניצחון, מעברים בין עולמות וריקנות. מצוקה ופחד מובעים בעזרת דימויים של מעברי חצייה, מעברים ימיים, חיות קדמוניות, שדים ומפלצות, עיניים ופנים ללא פיות, ידיים וחלקי גוף, סירות, עצי ברוש וחורים שחורים. השתקפות של מוטיבים מתולדות האמנות
שהוטמעו בזיכרון תרבותי קולקטיבי, ושימשו את האמנים, בין במודע ובין שלא במודע.
