Page 7 - תבוסת הרוע
P. 7
ממוקדים, רישומים וציורים סמי-ריאליסטים, פרי תמונות זיכרון, וסיפורי קרבות ספציפיים שנחרטו בראשם של המציגים ונשמרו לאורך השנים, הדים אקספרסיביים של סצנות מהקרב לצד שפה תיאורית נאיבית של ההתרחשויות וסיפורים אישיים. יש שהנגיעה בחומר ובצבע הרגיעה והשכיחה את הכאב הפיזי והנפשי, ויש שנכנסו לעולם האמנות לשמה והמלחמה היא חומר גלם עבורם. אלה מציגים עבודות מופשטות וקונספטואליות. חלקן מוגשות כמסר מחאתי, אנטי מלחמתי, חלקן כציור ופיסול מופשט, או כעיבודים חזותיים פילוסופיים למשמעות השכול. התערוכה מלווה בטקסטים ספרותיים וציטוטים של המציגים
כחלק מהשפה הפלסטית שלהם.
השפה הפלסטית בתערוכה אינה קוהרנטית, אולם דימויים ומוטיבים אוניברסליים חוזרים ונשנים וחושפים עולם דימויים עשיר: מעברי חצייה, מעברים ימיים, חיות קדמוניות, שדים ומפלצות, עיניים ופנים ללא פיות, סירות, עצי ברוש, חורים שחורים, חלקי ידיים ומקוננות. רובם ככולם מייצגים רקוויאם לציפור הנפש האנושית, מצוקת כאב ופחד בעת הקרב, וחיים בצל ריק אינסופי.
7
התערוכה היא התבוננות בשני "עמודי אש" שמשתרגים זה בזה - מלחמה ויצירה, המאוגדים בהיבט הסיפורי, הרעיוני והמוחשי. האש היא דימוי מטפורי לפנימיותו של היוצר, ומבטאת עוצמות שטקסטים אינם יכולים להמשיג. אלא שהאמנים שמציגים בתערוכה זו חוו גם אש אחרת - זו של שדה הקרב. הסינתזה בין "אש האמנות" לבין "אש שדה הקרב" מייצרת מערבולת חושית
של להבות אש ועשן, פחד, אובדן, כאב וחוסר. אורלי עזרן
