Page 13 - סיפור סוללה א
P. 13
רמת הגולן
בתחילת שנת 1972 החלה סאגה חדשה של החזקת קו ברמת הגולן. בתחילה, שבת אחת נקראה סוללה ב׳, בפיקוד בני קרן ז״ל, לעלות על מובילים ולנסוע לרמת הגולן, לצורך השתתפות ביום קרב מול הסורים. הסוללה נותרה מספר שבועות ברמת הגולן ושבה לסיני. מאז, מעת לעת, נדרש הגדוד לשלוח סוללה או שתיים לרמת הגולן. כך נוצר ריטואל של קבע: אנשי הסוללות נקראו לשדה התעופה רפידים, שם המתין בדרך כלל מטוס הרקולס שהטיסם למרכז הארץ. הלוחמים היו מצטיידים בכלים של סוללות מימ״ח המילואים של מקתמ״ר ועולים לעמדה ברמת הגולן. בדרך כלל היו הסוללות פורסות
דרך קבע בציר קק״ל, אך לא רק שם. באיזור פריסה קבוע זה נבנה לימים מחנה קטן שנועד לאכסון החיילים – מחנה שבמשך השנים הפך להיות מחנה קרן, על שמו של המסו״ל בני קרן שמצא את מותו ב-14 בינואר 1973 בתאונת דרכים, בדרכו לרמת הגולן בשובו מחופשת שבת. כן הוקם ימ״ח סוללתי קטן שנועד להצטיידות מהירה של סוללה, שהייתה מוזעקת מעת לעת לרמה. בתקופת חגי תשרי 1972, לאחר טבח הספורטאים במינכן, הוזעק הגדוד עם שתי סוללות נוספות, מפקדת הגדוד ומפקדת סיוע, כחלק מן הכוחות שהצטברו ברמת הגולן וגבול לבנון לשם נקיטת פעולות תגמול (שנודעו כ״קלחות״), כנגד כוחות המחבלים בדרום לבנון. בין היתר יועד חפ״ק הגדוד לשמש כמפקדת סיוע של חטיבה 35.
תכנית ״בנדיגו״
ייעודו העיקרי של מערך גדודי ה-175 מ״מ היה שיתוק והשמדת סוללות הטק״א המצריות. לשם כך הוכנה באגד 209 בסיני תוכנית פעולה למבצע בשם ״בנדיגו״. על פי תוכנית זו, אמור היה המערך הכבד, בצירוף שני גדודי ה-130 מ״מ (תותחי שלל ארוכי טווח) ומספר גדודים בינוניים להיפרס במערב סיני, סמוך לתעלה, ולירות משם על מערך הטק״א המצרי. הירי אמור היה להיות מוכוון על-ידי מת״צי אוויר שטסו במטוסי סקייהוק. לשם כך ניתנה באוגדת סיני פקודה לכל המערך המשתתף, כאשר פיקוד גדודי המילואים יצא לסיור בעמדות המיועדות בהדרכת קציני גדוד 55. כן נערכו באיזור ביר תמדה תרגילי ירי מוכוון אוויר על סוללות דמה. התרגילים נחלו הצלחה, אך בתום התרגיל נלקחו מהגדוד מכשירי הקשר קרקע-אוויר (מ.ק.
660), כך שהגדוד נותר ללא אמצעי קשר זמינים לצורך ביצועי בנדיגו. במאמר מוסגר אציין, כי עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים לא הייתה באזור התעלה כל יחידה שנועדה לביצוע ״בנדיגו״ (פרט לסוללת ״רומח״ אחת שהייתה כל כוח הארטילריה הצה״לי בגזרה המרכזית). כל הביצוע הפך להיות חלום באספמיה, שכן העמדות המיועדות ליחידות נתפסו על-ידי המצרים בתחילת הלחימה. העמדות שתוכננו היו בתוך קשת הטווחים של האגדים
הארטילריים המצריים שפרסו באיזור מחנות אבו סולטן. ספק אם היחידות היו שורדות תחת ריכוזי הארטילריה המצרית הצפופה. בפועל, המלחמה פרצה בטרם גוייס הסד״כ. גדוד 55 היה בכלל ברמת הגולן בתחילת הלחימה, פרט לסוללה ד׳ שדילגה – על-פי פקודה מראש שנתן המג״ד – מתעוז ״כישוף״ לעמדה אחורית באיזור ציר ״עכביש״ 59. כך שכל תכנית מבצע בנדיגו הפכה ללא רלוונטית. בהערת אגב אציין כי לקראת סוף מלחמת יום כיפור נערך ביצוע מצומצם של תכנית דמוית בנדיגו בגזרה הדרומית מול סואץ, בה השתתפו, בין היתר, שתי סוללות
״רומח״ של גדוד 329. ביצוע זה, שנעשה במשולב עם כוחות שריון וגדודים בינוניים, מהם שצלחו את התעלה, הביאה להשמדת כל מערך הטק״א המצרי בגזרה שמדרום לג׳בל ג׳ניפה בואכה סואץ. כך, שהסתבר כי הקונספציה של הפעלת ארטילריה כבדה נגד טק״א – לשמה הוקם המערך – הייתה נכונה ביסודה.
תומ״ת ״רומח״ בסיני בעת ירי
13
