Page 22 - סיפור סוללה א
P. 22
13.10.1973שבת סוכותשעה 9.30...
שבת בבוקר, 13באוקטובר. התחילה כיום שקט יחסית. התקלחנו כולנו ערומים עם ג׳ריקנים. לפנות הצהריים ישבתי לבדי במשאית (ריאו) מספר מטרים מהתותח שלנו וקראתי ספר על מלחמת העולם השנייה,״רוחות מלחמה״, של הרמן ווק. פתאום הרגשתי הדף עצום ונזרקתי לכל הכיוונים בתוך תא הנהג. אינני זוכר כמה זמן נשארתי במשאית אך כשחזרו אלי העשתונות באופן אינסטינקטיבי קפצתי לאדמה – אני מתחרט עד היום
שבלי הנשק האישי, העוזי.
החלטתי משום מה לעלות במעלה הגבעה החולית שלפנינו, עם שמאי ופטריק הצרפתי בזמן שהפגזים כבר התחילו להתפוצץ ורסיסים עפו מסביב. פטריק נפצע קל מאד מרסיס קטן בוער, אך הוא היה די מבוהל וחבשתי את ידו עם התחבושת האישית שהיתה בכיס שלי והמשכנו לטפס למעלה, עד שהגענו לראש הגבעה. שם נשכבנו וצפינו במתרחש בעמדה - היינו מזועזעים אך למען האמת, גם סקרנים. כנראה כולם כבר נמלטו לכיוון השני, כך שלא ראינו אף אחד מאנשי הצוותים. אחרי זמן מה ראינו את קליינר מזנק לתותח הרחוק מהכביש (והלא תקין) שבכלל לא נפגע, נכנס לתא הנהג ומסיע את הטנק מחוץ לעמדה. בינתיים רסיסים
קטנים ובוערים הגיעו אלינו מרחוק, כך שתאוצתם נחלש ולא הרגשנו סכנה.
הסוללה בוערת, פורסם בעיתון טיימס האמריקאי בעמוד המרכזי
22
