Page 56 - סיפור סוללה א
P. 56
שבת של תופת
(צילום: שלמה יהודה, רפרודוקציה: שרון צור)
״בשבת בבוקר הצוות שלי היה במנוחה״, מספר אלי פאר (פינסקי), בן 70 ממושב נורדיה, שפיקד על צוות 3. ״כמה מהחיילים אפילו הורידו נעליים. לראשונה מאז תחילת המלחמה קיבלנו אספקה טרייה וישבנו לאכול. פתאום אני
רואה זוג מטוסים בגובה הדיונה, פונים לעבר הסוללה.
״רקטה אחת עברה ממש מעל הראש שלי ופגעה בחומרי הנפץ. הם התחילו לבעור כמו להביורים והציתו הכל, כולל התותח שלנו שהושמד. דרבנתי את כולם לברוח, ואחרי כמה דקות החלו ההתפוצצויות. פגזים עפו עד לגובה רב והתפזרו בדיונות שמסביב. חלק מהצוות נפצע קל מרסיסים קטנים
שנחתו סביבנו״. ״התקלחנו כולנו עירומים עם ג׳ריקנים״, נזכר סגן מפקד צוות 4, פרופ׳ יהודה באק (71), מאוניברסיטת סן־דייגו, ארה״ב. ״אני ישבתי לבדי במשאית מספר מטרים מהתותח שלנו וקראתי ספר על מלחמת העולם השנייה, ופתאום חשתי הדף עצום. באופן אינסטינקטיבי קפצתי החוצה, ויחד עם עוד כמה חיילים טיפסנו במדרון הגבעה החולית בזמן שהפגזים כבר התחילו להתפוצץ ורסיסים עפו מסביב״.
״בזמן שהמטוסים הגיחו מכיוון דרום״, מספר הקשר שלמה יהודה, ״הייתי במרחק 300 מטר מהסוללה, במעין אתר פסולת. הלכתי לשם לעשות את צרכיי. פתאום אני רואה את המטוסים. התחלתי לרוץ, כמו כולם, כדי להתרחק מהסוללה. הרוגים, פצועים, הכל שרוף. הייתי בהלם. כיוון שהייתי רחוק נגלה לעיניי מראה פנוראמי. זה היה כמו בסרט״. ״הייתי ליד התותח של צוות 1. הכדורים פגעו ממש לידינו״, מספר חובש הסוללה לביא צרפתי (76) מקרית אונו. ״קפצתי על אסרף, ממש הפלתי אותו על החול. הוא לא הבין מה קורה. כשחומרי הנפץ החלו לבעור כל אחד נס על נפשו. הריצה בחול הטובעני היתה קשה מאוד״. ״לא היה זמן לפחד״, מדגיש מפקד צוות 1 מתי אימבר. ״באותו רגע אתה רק חושב לאן לברוח. חייל אחד נכנס להלם, התחפר בחול הטובעני, ואחרי שעה ראינו אותו הולך לכיוון שלנו כמו זומבי, בפנים חסרות הבעה״. ״אחד המטוסים חלף מעליי כל כך נמוך שיכולתי לראות את פני הטייס״, מספר מפקד צוות 4, יעקב (ג׳קי) בן זאב (קליינר), בן 70 מראשון לציון. ״המטוס התחיל לירות עלינו צרורות. לא היה הרבה זמן לחשוב. היתה מהומה. הצוות התפזר, חיפש מחסה. קפצתי מהתותח ונצמדתי לתחתית המרכב. קנה התותח קיבל פגיעה ישירה משתי רקטות. ואז החלה להתפוצץ התחמושת שמסביבנו. למזלנו נמצאנו בתחתית התל שעליו ניצב התותח, וזה מה שהגן עלינו מפגיעת הרסיסים״. ״הקליעים ליחכו את חולות הדיונה, לידנו, ממש קרוב״, מוסיף הכוון של צוות 4, פרופ׳ שמואל שמאי (71) מקצרין, בעבר סגן נשיא מכללת תל חי. ״הרקטה הגיעה רק אחר כך. אילו לא הועפנו מההדף שמותינו היו מצטרפים לרשימת החללים״.
56
