Page 84 - סיפור סוללה א
P. 84
סיפור של גיזר במלחמת יום הכיפור
בשנת 1972 למניין הגויים בלוח השנה בשנת אחד לפני הספירה למנין תותחני הסוללה נערך אימון הקמה של גדוד 329 כגדוד מילואים. הגדוד הורכב מתותחנים ותיקים ומנחלאים,
שהגיעו מהודו עד כוש, מכל הכיוונים
והפכנו ממש לתותחנים מקצוענים.
כגדוד מטכ"לי היינו בכל כוננות מוקפצים,
פעם לסיני ופעם לגולן, "גדוד סינרמה" שנע לכל הכיוונים ובערב יום הכיפורים 1973 קבלנו הודעה להיות (שוב) מוכנים. בדרך מסאסא לצריפין שמענו את הצופרים,
והבנו שהפעם זה ממש רציני ולמלחמה על הבית הולכים. חתמנו על כל הנדרש ירדנו לסיני ביום הכיפורים
פרסנו בעמדה מטווחת שהוצבנו בה תדיר,
בשוטף ובאימונים, פעמים רבות בשרות הסדיר.
קצינים גבוהים רצו נגישות שתהיה ולכן מוקמנו ליד הציר מתוך רצון לסיוע אסטרטגי למען חיל האוויר
התעקשו לפרוק טונות חומר נפץ בעמדה הידועה לכל שהיתה אחרי דיונה ששימשה לתותחים כמסתור אך חסמה לנו את הראות בחושך ובאור
והמסתור הפך עבורנו למלכודת ולמכשול
כי בפועל שמשה לאויב שהגיח משמים למסתור
אכן, במקום הדיונות כנכס, הן הפכו לנו כעול
ולפתע, בשבת בבוקר, החלה התופת לפעול והשמים החלו עלינו ליפול
הבנו בברור שהחל הסיוט
הותקפנו מעל ולא היתה זאת טעות
ואכן באופן פתאומי ירו בנו בעוצמה ובכמות הם ירו על כל מה שנראה להם חשוב, ללא לאות וממש ביסודיות מגובה נמוך הם החלו לעוט והם הפכו את אמצע היום מאור ל"שבת השחורה" - שחורה משחור. הפיצוצים הממושכים גרמו ל"מפץ הגדול" אכן הטייסים העירקים הפגינו מקצוענות וטילים שהם ירו בכמות ובאיכות
הפכו את קנה התותח ממוט מאיים לקנה שמוט
אנחנו לקרקע הועפנו ושכבנו צמודים
כשמטוסים יורים מקרוב ואנו מרגישים חסרי אונים. למזלנו הרב מאוד אנחנו שרדנו בחיים,
אך לדאבוננו הרב נפלו ארבעת חללים.
האובדן הזה של היקר מכל מהווה מכה קשה ומלווה לשארית החיים את כולנו ובעיקר את המשפחה.
יהי זכרם ברוך: רון זלמנוב ז"ל אדמונד כבודי ז"ל רחמים כתריאל ז"ל ג'ורג עובדיה ז"ל
