Page 85 - סיפור סוללה א
P. 85
בנוסף אחד החיילים יצא מגיא ההריגה
רק לאחר שהארץ שקטה
וצעד אלינו כ"צל אדם" ללא הכרה.
אך לארוע היו הבטים של גבורה ששניים מאיתנו זכו לעיטור: קליינר שזיהה שנותר בשטח תותח ללא פגע
חזר ותחת אש צולבת וחילץ אותו באומץ לב ללא נגע.
וצרפתי חבש את אחד הפצועים גם תחת אש
ופינה אותו בשלום אל מחוץ לטווח האש.
לאחר ההפגזה שהינו ברפידים תוך שמירה על מסגרת הסוללה עד קבלת התותחים שהגיעו חדשים מהנילונים בטיסה הפעם חצינו את התעלה - הוצבנו באפריקה
היינו חוליה במצור על הארמיה השלישית שהיתה לכודה המצור נטרל אותה והוביל לסיום המלחמה.
בלילה של 24 לאוקטובר 1973 הפסקת האש נכנסה לתוקפה. חיילי הארמיה השלישית הנצורים ירו נותבים צבעוניים בשמחה הדבר נתן לי תחושה טובה של תקווה
ואכן תוך מספר שנים הסכם השלום הביאו למימושה. תוך כדי תהליך ההזדכות כאשר מצה"ל נפרדנו
או כך חשבנו. לפחות כך קיווינו ...
צו 8 שמאריך את השרות קבלנו.
הפעם היעד היה גבול סוריה ולשם נסענו.
היינו מהראשונים שלמלחמה הוזעקנו ומהאחרונים שהשתחררנו.
מוטה גור, מפקד פיקוד צפון אלינו הגיע והבטיח שבקרוב נשתחרר והרגיע
ואכן כך היה וסוף סוף השחרור הגיע.
לאחר השחרור רובנו חזרנו
לשגרה שממנה יצאנו
לישוב ולארץ מוצאנו
אך החזרה לשגרה היתה מוקדמת לחלקנו למשל, את לימודי באוניברסיטה ביטלתי ובמקומם תרמיל ארזתי
ואת כדור הארץ הקפתי
עד ששקט בתוכי מצאתי
ולאחר כשנה וחצי חזרתי
לאט ובהדרגה לשגרה וללימודים חזרתי מתברר, שלכולנו יש את "תורת הקבלה" באופן שונה ואישי על הרצף הטראומתי משיחותי עולה שחלקנו עדיין מתמודדים לדאבוני אך בשום פנים ואופן לא להפתעתי... במרוצת השנים משפחות הקמנו והלכנו קדימה אך ה"שבת השחורה" לפחות בקרבי לא נמחקה חבל היה לי שקולם של הגיזרים לא נשמע ושוב נתנו לגנרלים את הכבוד שלא תמיד מגיע ולפוליטיקאים שכל הזמן ניסו להרגיע וחשוב היה לי את קולנו להשמיע
ואכן סוף סוף המפגש הגיע
אכן היתה זאת קסם של פגישה.
שמואל שמאי
