Page 165 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 165
פועלי הפירוק השאירו, בפקודת האמן, חלק מהזבל על המגרש הריק שעליו הוצבה העבודה. אבל, כשהגיעו פועלי הזבל העירוניים למגרש, וראו שנישארו עוד קרשים ולוחות- וגם קצת זכוכיות, ואולי גם כמה חצאי פיתות ומשולש יבש אחד של פיצה במקום- לא פינו את הגרוטאות, כי חשבו שזאת עדיין אומנות. לא צחוק!!! היה ויכוח, מוצדק, ובסופו של דבר הם שוכנעו, לא בקלות שזה זבל, - ופינו את השאריות לאוטו זבל, ולא למוזיאון... מצד שני- אולי מכרו את השאריות למוזיאון אחר- אני יודע?? אני מכיר יותר ממוזיאון אחד, ששילם הרבה כסף בשביל מה שהתברר אחר כך כזבל. עכשיו- לעתיד. בעוד שפעם, האזרח ראה הרבה אומנות, וגם קצת זבל,- כך החיים של כולנו, לא? הרי היום- יש דילמה, מצוקה אמיתית- מה עושים מחר? איך יראה העתיד? הנה, היסתיימה השביתה בהרצליה, בחדרה ובדימונה - ונותרו ערימות זבל ברחובות העיר, וגם- אומנות. עכשיו- מי יחליט מה אומנות ומה זבל? פועלי הניקיון עם האוטו? אני בטוח, שהם יעברו ברחובות העיר, ומה שיראה להם כאומנות, או כבד לסחוב- הם ישאירו. לעומת זאת- מה שיראה להם כזבל, וגם לא הרבה כבד- יעלו לאוטו – והופ- לחיריה. זה לא נראה לך קצת מטורף? אולי, צריך להקים ועדה, שתלווה את פועלי הזבל, ותצביע על הערימות- זה לאוטו זבל, זה - זה לגדר ולשים שלט עם שם האמן. עכשיו- מי יהיה בועדה? את מי היית אתה ממנה? קשה למצוא שוחרי אמנות שיש ביניהם הסכמה- אלה, כמו פוליטיקאים, כל מה שאחד אומר- השני אומר את ההיפך. כך נישאר עם הזבל לעולם. האמת- אולי יותר טוב להשאיר את השיפוט בידי פועלי הניקיון, שבינתיים הוכיחו את עצמם. כלומר- בעוד ששוחרי האומנות, והמבקרים, תמיד חלוקים בדעתם, (זוכר את הביקורת על האימפרסיוניסטים?), הרי פועלי הניקיון מעולם לא איכזבו. לא שמעתי אף פעם ויכוח בין פועלי הניקיון, מהי אומנות ומהו זבל- אלה תמיד תמימי דעים בקשר לאופיו ואיפיונו של הזבל. אני מציע, בנסיבות מיוחדות אלה, לסמוך, שוב, על השיפוט של החברה מהזבל. כל מה שהם לא ירימו מהמדרכה- יוכרז כאומנות. כל מה שיונף עם המנוף לתוך
165
