Page 164 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר

למה אני מספר לך את הסיפור הזה? כי, כאן, בארצנו הקטנטונת, כמו שאומרים, ידענו, עד לשביתת הזבל האחרונה, יפה מאוד, מה זבל ומה אומנות. אם ראינו בבוקר ערימת זבל על יד הבית, שנעלמה בבוקר שלמחרת, תיכף הבינונו- זבל, זה היה. לעומת זאת- אם ראינו אותה ערימה, והאוטו זבל עבר ולא לקח אותה כמה ימים - זה סימן שזה לא זבל - זאת אומנות. אכן, מפעם לפעם, היתה אפתעה למבינים, שוחרי האומנות עם ההבעה האינטלקטואלית - מה שנראה להם כאומנות, וכך הם הסבירו לחברים, הועלה לאוטו זבל, ומה שנראה להם כזבל, נשאר, להפתעתם, על המדרכה- סימן שאומנות. אבל, הטעויות היו רק של האינטלקטואלים. פועלי הזבל הם לא מבקרי אומנות – ההבחנות שלהם מדויקות, כי הם ניבחרים בתהליך מיון הרבה יותר קפדני לתפקידם. כך ניהלנו את חיינו בשובה ונחת,עד השבוע האחרון, שבו פרצה שביתת הזבל המוניציפאלית. התוצאה - התעוררה בעיה קריטית בקרב שוחרי האומנות בערים שבהם פרצה שביתת הזבל- לאמר- מה אומנות, ומה זבל? נוצר מצב, שכל אלה עם הפרצוף הרציני, מצאו את עצמם בדילמה נוראה- האם לעמוד על יד ערימת זבל, ולתאר את הקונצפציות של האמן, שמביא איתו סוריאליזמוס מרחבי רב מימדי ואינובאטיבי- יעני חדשני, או לסתום את האף וללכת הלאה. דילמה לא קלה. במילים אחרות- שוחר האומנות הישראלי מצא את עצמו במצוקה. מה שהיה קל ונוח לאינטלקטואל בעבר- לחלוף על פני מה שקראו לו המבקרים- עבודות- לעיין בהן, ולהגיב “זה מאוד מדבר אלי”- או- “יש כאן עומק אינטלקטואלי שרק מעטים יבינו”- הוא מוצא את עצמו בדילמה- מה זה, הדבר הזה- להתחבר לזה או לגמוז? הבעיה לא התעוררה בנתניה- הגברת ראש העיר הודיעה שאצלה אין שביתה- מה שהיה זבל אתמול- ממשיך להיות זבל היום, ומה שהיה אומנות אינטלקטואלית אתמול- מחזיק מעמד גם בתום השביתה. הזבל, בנתניה, נשאר, כמו אצלי במטבח, יציב, בגובה העיניים! אבל בהרצליה ובערים אחרות, הדילמה בעינה. סיפרה לי דליה לוין, ידידתי, ואוצרת המוזיאון בהרצליה- שכשהיסתיים המיצג של אותו פיטר בוגנאוט, באו פועלי פירוק, עם האמן, כדי לפרק את העבודה. קוראים לערימת הזבל של בוגנאוט עבודה - בקיצור- כי השם המלא זה עבודה בעיניים.
164