Page 162 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 162
מה??? התחלת למכור רהיטים מהבית? זה חדש! מה קרה לך? עוד מעט תימכור גם אותי, ואת הספות!!! בדיוק שפעם קנית לי מתנה, אתה רוצה למכור אותה? כל הזמן אני אומרת לך, שפה, בסלון, זה בדיוק המקום של השטיךך שכל כך רציתי! כל כך יושב עם הצבעים של הספות! איך אתה יכול לעשות לי דבר כזה???!!!! התקפלתי, כמובן, אבל היא לא גמרה. היא פנתה לבוב ואליס- ואמרה- איזה מין חברים אתם?
קונים שטיךך מאחורי הגב שלי! ואני כל כך אהבתי את השטיךך הזה! אמרתי לבוב ואליס- השטיך כבר לא למכירה. אתם רוצים משהו אחר מהבית- תישאלו את אשה א’, ומה שתגיד- אפילו אותי- לא שטיך- מקובל עלי. אחרי שהם הלכו, אמרה לי אשה א’- ומה פתאום ב 1200 לירות?התחלת למכור מכירות חיסול במחיר הכרם? לנו לבד זה עלה 1200! והובלה, זה כלום??? הרבה שנים אחר כך, בהסכם הגירושין, התעקשה אשה א’ לקבל את השטיך “ההוא”. היא אמרה- תיקח מה שאתה רוצה, אבל את השטיך תשאיר לי- אותו אני הכי אוהבת. השטיך חי וקיים, עד היום. אני רואה אותו, כשעליו יושבים הנכדים שלנו, והוא- בדיוק כמו שאמר הפרסי עם השטיכים על הכתף- ברזל, ברזל. אין היום שטיכים כאלה! עצתי לך - אם מגיע אליך איזה פרסי עם שטיכים על הכתף – ויגיד “רק מיסתכל”- אל תסכים. ההמשך פשוט-הוא יוריד אותו, יחבוט באגרופים ויבעט בו ברגליו, ותימצא את עצמך מביא אותו הביתה, בכל מחיר מגוחך שתגיד. ולך הרי אין אבא שיגיד, כמו שאמר האבא שלי- “אם אחד לא צריך שטיך, למה יקנה שטיך”?!
162
