Page 161 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 161
לעומת מה שיעשה לי- ואני לא מברזל, כמו השטיךך! וקבלה? שאלתי בתקוה להימלט מהמגע עם פינקס השיקים שלי. למה לא, אמר הפרסי, הוציא את תעודת הזהות שלו, ונתן לי בחיוך. נפלה דממה, כמו שאומרים בסיפרות. ניזכרתי ברומטיזם שהיה לאבא שלי, כשהיה מוציא את הארנק לשלם. פתחתי ביד רועדת את פינקס השיקים, כתבתי בזהירות אלף ומאתיים- גם ביספרות, גם באותיות. חתמתי. נתתי. לקח. חתם בחיוך על קבלה. אחרי שלקח, שאל הפרסי אם אני רוצה לראות עוד אחד, לא עולה כסף מיסתכל, וגם יותר מברזל. עניתי בשלילה מוחלטת. לך, אמרתי לו, לזילברשטיין, ממול. הלך. הבאתי את השטיך הביתה, לאשה א’. סיפרתי לה- קניתי לך מתנה, פודראק, בבולגרית, שטיךך, תיראי איזה יופי, איזה צבעים, איזה חזק- ברזל, הבעל הבית משוגע, וכו’, רק 1200 לירות. פרשתי את שטיח הברזל בסלון. מה???? אמרה אשה א’. הוצאת 1200 לירות על שטיח? מה אנחנו צריכים שטיחים? יש לנו אלף דברים אחרים שאנחנו צריכים, ועוד לא קנינו- ואתה קונה שטיח?! למה לא שאלת אותי? ישבתי, נזוף ומוכה בסלון. באמת, חשבתי, צודקת! מה אנחנו צריכים שטיךך? בערב- הגיעו זוג ידידים שהיזמנו - בוב ואליס גלסמן. ישבו, האורחים, בסלון. אשה א’ הלכה למיטבח לעשות קפה, ואני סיפרתי לאורחים בלחש על מה שקרה היום, שטיח ברזל, בעל הבית משוגע, 1200 לירות, אשה א’ כועסת שקניתי. בוב ואליס היסתכלו בשטיח בעיון, ובוב אמר, כשאליס מהנהנת- קנית היום את השטיח? כן אמרתי, היום. ואתם לא רוצים אותו? כן, אמרתי, אנחנו לא רוצים אותו. אז, אמר בוב, אם אתם באמת לא רוצים אותו- אני מוכן ליקנות אותו ב 1200 לירות. תתיעץ עם אשה א’. אבל- רק אם אתם ממש לא רוצים אותו. נשמתי לרווחה- הנה, סידרתי את הענין. הגיעה אשה א’ מהמטבח, עם המגש, הניחה בזהירות, ומזגה, קפה, עוגה, חיוך. אמרתי לה- סיפרתי לבוב ואליס, מה קרה היום. כן, היא אמרה להם בחיוך סרקאסטי. קנה לי פיתאום שטיךך. (גם היא התחילה לדבר כמו הפרסי...לא יאומן)!!! אז ככה, אמרתי. בוב מוכן לקנות את השטיךך, ולשלם עכשיו 1200 לירות. אשה א’ היסתכלה בשטיח, היסתכלה אחורה, ליראות עם מי אני מדבר, ואמרה, חיוורת-
161
