Page 168 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 168
עם,אה, אתך, לא לא אתך, איתו- משה? אה, דוד! כן. דוד כבר לא סובל אותך. שרה מביטה בך בכעס- מה אתה קורא לי רבקה? לא עשיתי עליך שום רושם? איך אומרים בירושלים? ווילי!!!
אני פיתחתי מנהג, לאמר את שמי, לאנשים שאני מכיר, תוך לחיצת היד. שיהיה. וגם- אני מקווה שהם יאמרו את שמם... האמריקאים מתמודדים עם הבעיה ביעילות- לישיבות עסקים הם נותנים תווית עם השם, NAME BADGE שאתה תולה עליך, והם עליהם. ברגע הקריטי, אתה אומר
I TEND TO AGREE WITH JACK AND OF COURSE WITH TOMAS
MAY I CALL YOU TOMMY?
בוא נחזור לקורס. לשעור ראשון בדייל קארנגי, שנקרא איך לזכור שמות, מוזמנים אורחים, כדי לחזות בפלא- איך, בתום 50 דקות, תוך תרגול מענין, רוב המשתתפים, כולל האורחים, זוכרים בממוצע מעל 30 שמות מתוך 40 הנוכחים. פלא. אם תרצה- אלמד אותך. אתה והמאזינים בטח זוכרים את הילד שלמד פרק בעל פה עם מנגינה
מסוימת, ואמר- אני זוכר את המנגינה, אבל לא את המילים... לאחד השעורים שלי בדייל קארנגי, הזמנתי את ידידי, דני קרמן, וביקשתי ממנו לספר על חוויה אישית של זיכרון שמות. דני הסכים, וסיפר, שלפני שנים, בעת שרותו במילואים, נוצרה ידידות עמוקה בינו לבין חייל ביחידה. אלה התידדויות שיכולות להיות עמוקות מאוד, בצבא. יש הרבה זמן, ובמקרה של אדם מתאים, נוצר קשר עמוק. דני התידד עם האיש- הם שמרו יחד, ויצאו לחופשות יחד, ועשו תורנויות יחד, ואכלו יחד, וסיפרו על חייהם האישיים והאינטימיים – וזאת-בצבא בלבד. כשחזרו לחיים האזרחיים- לא היה ביניהם כל קשר, עד המילואים הבאים. דני סיפר, שלא היה בטוח אם קוראים לידידו יוחנן או אלחנן. כיוון שחשש שהחבר יעלב, הוא היה מעמיד פנים שהוא קצת כבד פה, והיה קורה לו וווואחנן. האיש תמיד ענה, אולי כי היה בעצמו קצת כבד שמיעה, וחשב שזה הוא שלא שומע... כמובן, שאת דני הטרידה העובדה, שהוא לא יודע אם שם ידידו הוא יוחנן או אלחנן, והיה לו לא נעים להמשיך עם הוווואחנן הזה. זה כמו לקרוא לכלב ברויגל במקום ברכל. דני החליט, שבהזדמנות הראשונה הוא יגלה את התעלומה. ישאל, באומץ. מה יש? אסור לשאול? בשרות המילואים הבא, הם נפגשו, קיבלו אוהל סיירים משותף, כמובן, והידידות שבה ופרחה. בשמירות, באוכל, בתורנויות, דני וווואחנן תמיד יחד. לקראת סוף
168
