Page 169 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 169
השירות, היה תרגיל סיום- עם א”ש לילה, שהיה מתיש ומפרך. הם חזרו לאוהל הסיירים שלהם, תשושים- אך, כיוון שהיה זה הערב האחרון לפני השחרור, הם המשיכו את השיחה האישית ביניהם. כי, מי יודע מתי תהיה ההזדמנות הבאה? לקראת סוף השיחה, דני החליט לעשות מעשה. הוא שאל, באומץ - תאמר לי,
ווואחנן - איך קוראים לך, יוחנן או אלחנן? נפלה דממה. וואחנן חימחם, כיחכח, ואז ענה- מה זה חשוב? אבשלום, שמי אבשלום. אז למה לא אמרת עד עכשיו, שאל דני. אמרתי לך כמה פעמים, אמר אבשלום, אבל אתה כנראה קצת חרש,... לא רציתי לעליב אותך... דני קרמן טוען שלא כך היו הדברים, ולא כך סיפר בקורס דייל קארנגי. אבל אני התרגלתי לסיפור בגירסה שלי, וסיפור טוב אסור לקלקל עם עובדות. בשביל זה יש לישכה לסטטיסטיקה. כשסיפרתי את הסיפור לאבא שלי, אמר לי,- מהתחלה, יא אבני, תלך ישר. למה? למה אחד, מה שהולך ישר- לא יפול. אבל, אחד, מה שהוא מלומד על השקר, מתחיל להיות לו קשה לגיד ת’אמת. לשקרן, לא מתבלע לו לגיד ת’אמת. והשקרן- גם אם יגיד את ת’אמת- לא יאמינו לו, ואולי גם הוא לא יאמין לעצמו- אז בשביל מה לו לגיד ת’אמת? לא חבל? וסלאמה עליכום!
169
