Page 19 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר

לשתות איזה שלוק מהכוס הלא נכונה! אז ככה, בשנות ה-20 המאוחרות, הגיעה אימי מבגדד לירושלים לבקר את האבא שלה-ששמו- כמה מפתיע- היה יחזקאל. חסקאל, כך מבטאים את זה. תנסה- חסקאל. כשחזרה אמא לבגדד מהביקור בירושלים, הביאה איתה ממרנה, מירושלים - עיר הקודש- זה עוד יותר הרבה בטוח!!! הגיעו לאמא כמובן כל מיני אנשים, שחיפשו כל תרופה שתעזור- ושהנביא יחזקאל לא עזר להם- ואמא נתנה להם עלים מהצמח ברצון- עד שניגמר. ואז- הגיע זוג צעיר, של קרובי משפחה - וסיפרו ששמעו על הממרנה שאמא הביאה מירושלים- והם, מיסכנים, מבקשים- אולי תיתן להם כמה עלים, לשים במים חמים ולשתות. ניגמר, אמרה האמא שלי, אין לי יותר.
אבל, אמרו הקרובים, אנחנו כל כך רוצים ילד, ומתחננים שתעזרי לנו- בטח נישאר קצת, בריצפה של המיזוודה, אפילו אבק!! תנסי, אפילו קצת. תנסי. אחפש, אמרה להם אמא- אחפש, ותחזרו מחר. אחרי שהלכו, ביקשה אמא מצדוק, אחי הגדול, שלצערי ניפטר לאחרונה בגיל 79, לארוז בחבילה קטנה צמח אחר. יאאסס. זה היסמין, שהבגדדים מברכים עליו במוצאי שבת, בורא עשבי בשמים. וכך צדוק עשה, הכין ונתן להם את החבילה, קשורה חזק שלא ירגישו. זמן קצר אחרי אותו מעשה, עזבו הורי את בגדד ועלו לפלשתינה- כך נולדתי אני כאן, בלי ממרנה. ילד אחרון, מספר 7, לא צריך ממרנה. אבל- לתקופת השנה, נולד לזוג המאושר בן, ואחריו עוד בן, ואחריו עוד בן. הכל בזכות הממרנה, כמובן. והם כתבו לאמא מבגדד, והודו לה על עזרתה.
עברו שנים, הוקמה המדינה, והגיעו העולים החדשים מבגדד לישראל, בשנות החמישים. ביניהם, הגיעה גם המישפחה המורחבת של הקרובים, עם שלושת הבנים, ילדי הממרנה ההיא... ההורים והילדים באו לבקר אותנו- ולהודות לאמא. הם חזרו וסיפרו על הנס, ואיך אמא חיפשה וצדוק נתן להם את הממרנה, ואיך זה עבד, והנה הילדים. הא!! שלוש ילדים!! תספור בעצמך. כשהלכו, אמרה אמא - הילדים - נכון, אבל הצמח - טעות. אלה הילדים נולדו מהצמח הלא נכון!!! אבל, אמרה אמא, מה יכלתי לעשות? ריחמתי עליהם. כל כך ביקשו, אז שלחתי את צדוק שיתן להם.
19