Page 30 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 30
26-11-2011
אבי אתגר- מסעדה בהונג קונג
בפגישתנו האחרונה, פגשנו חתול מתחת לשולחן במסעדה בלונדון. הפעם לא נתכופף- בוא איתי להונג קונג, למסעדה אחרת. זה התחיל מהביקור של צ’אנג, איש עסקים סיני, פה בישראל, וארחנו אותו בכבוד גדול, במיסעדה שהיתה אז במודה, במושב גנות. הוא הבטיח שכשאבוא להשלים את העיסקה בחודש הבא, בהונג קונג, הוא יקח אותי למה שהוא קרא: GENUINE GENUINE CHINESE LESTOLANTS יפה, חלף חודש, וטסתי להונג קונג. צ’אנג וקואן קיבלו אותי בשדה התעופה, לקחו אותי בלימוזינה לחדרי במלון מנדרין- שזה כמו דוד המלך שלהם, אבל סיני, ואמרו לי’ נבוא לקחת אותך לארוחת הערב ב-1900. חזרו על ההבטחה של ה-GENUINE GENUINE שאני, כירושלמי, חשבתי במושגים של מה
שאצלנו קוראים חומוס אסלי. הם הגיעו- וכאן התחיל מסע תלאות. לא שעכשיו אני הרפתקן בנושאי אוכל- אבל אז הייתי הרבה יותר שמרן מהיום- באמת ילד טוב ירושלים. לקח לי הרבה שנים ללמוד לאכול שרימפס- בטכניקה ירושלמית- אני שם הרבה מלח, עוצם עיניים בזמן האכילה, לועס חזק- וחושב שזה תפוחי אדמה. חשבתי שנרד ללובי של המלון, ויתנו לנו צ’יפס אבל עם מזלג, ועל ידו- צ’ופ סטיקס. טעות, יא אבי, טעות. צ’אנג וקואן גררו אותי, עוד באותו ערב, ובשלושת הימים שלאחריו, בסימטאות אפלות של הונג קונג וקאולון, למיסעדות חשוכות, ממש אפלות. לא היו שם האנשים מהלובי- היו מלצרים שדיברו סינית בלבד, ותפריט בסינית בלבד. לא היתה בחירה בין מזלגות לצ’ופ סטיקס- היו רק צ’ופסטיקס, או גדולים- או קטנים. בינוניים, כמו השדים בבגדד, לא היו בכלל. עכשיו- כל זה מחוויר לעומת האוכל- במיסעדות הסיניות האוטנטיות אוכלים אוכל נורא. זה פשוט מגעיל! הייתי אז עוד בתקופה הפרה- שרימפס- ומצאתי את עצמי אוכל מאכלים שמבחינתי בלתי אפשריים, וגם לא מומלצים, לירושלמים ממחנה יהודה, וגם תלפיות. לפני הנסיעה להונג קונג, הכינו אותי. הסבירו לי שהסינים רגישים במיוחד, ואם מעליבים אותם- לא תהיה עיסקה! חרקתי בשיני, קיללתי את יומי, ואכלתי. בשר בלתי אפשרי, ותה דלוח שאתה לא בטוח מתי אתה מפסיק לשתות ומתחיל לאכול- זה מה שהיה שם. נשכתי את בשרי בשיני- זה היה הבשר היחיד שנראה לי סביר.
30
