Page 31 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 31
נזכרתי בבדיחות על הכלב במיסעדה הסינית- שלא אחזור עליה, מרחמים לבעלי כלבים פה בארץ. בערב השני, הם לקחו אותי, אחרי האוכל, לאופרה סינית- זה עושה לאוזניים שלך מה שעושה האוכל לקיבה שלך- ברוך הבא ייסורים באהבה. אלה צלילים שלא נועדו לאוזן מערבית. זה לא הגבעתרון- זה לא באך, ולא בטהובן- ובינינו- זה אפילו לא הינדמית. זה נורא, וזה ארוך כאורך הגלות- פשוט לא נגמר! מצאתי את עצמי נופל מהאוכל למוסיקה, ומהמוסיקה- לאוכל. אללה יוסתור! צ’אנג וקואן עוד הביטו בי, במיסעדות, במבט בוחן של אמא פולניה, בזמן האוכל- לראות שגמרתי מהצלחת, ואני לא מעביר מצד לצד בפה ועושה מחסנים. בסוף הערב, בחיוך מבטיח, הם היו אומרים, מחר, ניקח אותך למיסעדה עוד יותר GENUINE GENUINE. בשבילם זאת היתה הבטחה, ובשבילי, איום. ביום השלישי לחגיגות, בצהריים, הרמתי את נס המרד, אמרתי, בפשטות, להצעת ה-GENUINE, “לא”! הם הביטו בי בפליאה, מה פירוש לא? ואני, תוך הבנה שזה יכול לטרפד את העיסקה, אמרתי, “תראו, אני לא יכול לאכול את האוכל הזה יותר. עוד ארוחה כזאת- ואני מת. ובתור מת, לא איכפת לי אם העיסקה לא תצא לפועל. לא מסכים לאכול יותר כזה אוכל!”. בפרצוף רציני, הם שאלו- אתה לא אוהב את האוכל הזה? איזה אוכל אתה רוצה? “שניצל! עניתי, שניצל”! הם פרצו בצחוק- “גם אנחנו שונאים את האוכל הזה. הלכנו למיסעדות המגעילות האלה בגללך. אנחנו אוהבים שניצל וציפס, וגם המבורגר על יד, עם קצ’אפ וחרדל, והרבה מיונז”! וכך, אבי, בשלושת הימים הנותרים, הסתערנו על המיסעדות הנורמאליות בהונג קונג- שם יש שניצלים, עוף בתנור, המבורגרים וציפסים- כמה שתאכל לא תתעייף! בגילוי לב גמור סיפרנו איש לרעהו כמה נוראיים היו שלושת הימים הראשונים, ואיך סבלנו יחדיו בשקט. הפכנו לידידי אמת. אני מספר לך ולמאזינים את הסיפור הזה, משום שאני מוצא את עצמי, עושה- לעיתים קרובות- דבר שאני לא רוצה לעשות- אך אני חושב שהצד השני מבקש ולוחץ שאעשה. הצד השני, כך מתברר לאחר זמן, מעמיד פנים שהוא מעונין, כדי לרצות אותי. שנינו, כך זה נראה, סובלים יחד, בלי להוציא הגה. לפעמים- כך היה אומר האבא שלי הבן אדם כבר מזמן מת, ולא רק שלא ספיק לדעת את האמת, אלא מצטער שלא מת הרבה קודם. עכשיו- אבי- אם זה רק אני- אז שמעת סיפור יפה. אבל- אם זה קורה גם לך, או לחלק
31
